לפרום את פקעת הזהויות הפלסטיניות: טרילוגיית ילדי הגטו של אליאס ח'ורי

עמוד:15

15 דצמבר 4202כסלו תשפ״ה גיליון 61מעלה בשנות השישים לחייו, שעבר לניו יורק אחרי שאמר נואש מן החיים כפלסטיני מחוק בישראל . הוא פתח מזללת פלאפל וניסה לשכוח את עברו אך נקלע לסחרור זיכרון בעקבות ויכוח על סרט עם סופר לבנוני נפוח בשם אליאס ח'ורי . ח'ורי בכבודו ובעצמו מגיח כבר בתחילת הרומן הראשון בהופעת "קמֵעַ" ) ,cameo תרגיל המזוהה עם אלפרד היצ'קוק שבו במאי הקולנוע נכנס להופעה קצרצרה בסרט שביים ( כדי להביא לדפוס, כך ניתן לנו להבין, את מחברותיו של אדם שמת זה מכבר . מחברות אלו נולדו לאחר שאדם נכשל בכתיבת יצירה בדיונית המבוססת על סיפור אהבה אגדי שמיוחס למשורר הערבי וַדַאח אליַמַן ) מת ב 708 לספירה ( . סטלה מאריס , הכרך השני, מציג את חייו החיפאיים של אדם כסטודנט לספרות עברית בשנות השישים ומלווה את ביקורו ) האנכרוניסטי אך גדוש פרטים היסטוריים מדויקים ( בוורשה ובאושוויץ . בספר זה פוצח אדם בקריירה עיתונאית כבעל טור שבועי על מוזיקה ערבית, וברגע קומי חריף מתבקש להעביר את מוקד הכתיבה ממוזיקה ערבית למוזיקה מזרחית . אדם בדמותי , הכרך האחרון, הוא הסבוך והעקלקל בין השלושה . בחלקו הוא מציג בשנית את ההווה בניו יורק, שם נחשף אדם לספר דק עם כריכה כחולה המשחזר את ינקותו מזווית חדשה . אדם מיטלטל בכאוטיות בין סיפורי חיים של אנשים לא דומים לו : השחקן והבמאי ג'וליאנו מר ח'מיס, המשורר הפלסטיני ראשֵד חְוסֵיין והפלסטיני לבנוני הבדיוני ח'ליל איוּבּ . איוּבּ, רופא שאינו ממש רופא, הוא המספר הראשי ב"באב אלשמס", רומן עב כרס שכתב ח'ורי בשנות התשעים במטרה לשוות ממד אפי לסיפורי הנכבה . בתוך כל הדיגרסיות, מתבלט הניסיון של ח'ורי ב אדם בדמותי לתבוע את חזקת הבדיון על אירועים היסטוריים קרובים מן האינתיפאדה השנייה באמצעות שילובם של איוּבּ ) דמות בדיונית ( ומר ח'מיס ) דמות היסטורית ( בקומבינציה חדשה של ההתקוממות בגדה המערבית, ובפרט בשכם ובג'נין, ערים שנתפסות כמיניאטורות של דמשק ושל ביירות בהתאמה ) אדם בדמותי , 741ֿ 219 ( . במוקד הטרילוגיה עומד המספר, אדם דנון . אדם הוא התינוק הראשון שנולד בשנת 1948 בגטו אללִד ) לוד ( , מחנה מעצר מאולתר שהוקם בחוצות העיר במהלך המלחמה, הוקף בגדרות תיל, ובו נכלאו תושבי לוד הפלסטינים בתנאים תת אנושיים . כתינוק הורם אדם בידי עובר אורח עיוור מעל חיקה של אימו הביולוגית, שנמצאה מתה מתחת לעץ זית, ולבסוף נמסר לידי צעירה נוצרייה בשם מנאל, שהתאלמנה מחסן דנון, לוחם מוסלמי שנפל כשהיד במלחמה . הקוראים פוגשים אותו לראשונה כגולה מזדקן ואלכוהוליסט בניו יורק . הוא נגוע במלנכוליה פוליטית ומפגין סימפטומים של פוסט טראומה רדומה שהתעוררה לחיים . הדיכאון שאליו נפל מתבטא בדחף לכתוב רשימות שאינן ספרות יפה להגדרתו, אך גדושות ברפרנסים ספרותיים, כרטוריקה של דיבור בקול אחרים, או בקול המתים . אדם מחפש מוצא ממצוקות חייו ביצירתיות מלנכולית המשתהה על המוות וההרס שהותירה הנכבה . השתהות זו, גם אם מקרבת אותו להתמלא במשמעות, סופה להטביע אותו ביגון . במקומות מסוימים, השתיקה והאלם נתפסים כלא מודע הפוליטי, כאפאזיה או כ"סיבה נעלמת" המחוללת את הנרטיב וחולשת על הטרילוגיה . האלם מיוחס בפרט לאם המאמצת מנאל, אישה מוכת אסון שהורישה לבנה את הדיבור האילם, האפאזי, שמרוקן את הלשון ממשמעות ומוסיף ממד חומרי להגייה ולעכבות הביטוי . אלא שהוא עומד בסתירה למדושנוּת התרבותית של אדם . התפרקות המילים ממשמעות מתבטאת אצלו בנטייה לפטפוט ספרותי, התפלספויות על כתיבה ומטא כתיבה, זיכרון תאוותני למאכלים מקומיים ומשקאות אלכוהוליים, ובעיקר בהרגלי ניים דרופינג מעייפים, שפונים ליודעי חן הבקיאים ברזי הספרות הפלסטינית . מנקודת מבט קלינית, היסוד המלנכולי מצביע על סתירה עמוקה בפרויקט של ח'ורי, שהרי המלנכוליה היא מחלת נפש של אדם דואב אשר לא יודע מה אבד לו, בעוד שמדאוביו של אדם דנון, ושל הפלסטינים בכלל, אמורים היו להיות כלפי אובדן מובהק . את הסתירה הזאת אי אפשר ליישב אלא בהכרה כי הנכבה הפכה להיות מצב תודעה דיפוזי שנושאיו איבדו יכולת לנתקו מתחושת העצמי שלהם . בהתאם למצבו המלנכולי, ריבוי הסיפורים המסתעפים מאדם פרומים וחזרתיים . צורתם כמכיתות זכוכית, פרגמנטים ורסיסים הלוכדים צדדים בדמותו . המבנה המסתעף של סיפורי "בבואה", שבו אין סיפור בלי סיפור רקע וכל מראה משקפת מראה נוספת עד אינסוף, שואב השראה מ"אלף לילה ולילה" ומופיע כמוטיב מטא סיפורי בתוך הרומן : "רוחות הרפאים צובאות עליי, כותבות אותי וכותבות בעבורי," מעיר אדם, "המראות הללו חולפות מול עיניי, ואני חולף מולן כאילו אני בעצמי מראה . והמראה הזאת גורמת לי לראות את עצמי, את מה שאינני ) אדם בדמותי , 98 ( . אליאס חורי ח'ורי גדל בשכונת אשרפיה הנוצרית שבמזרח ביירות, בן לעדה היוונית אורתודוכסית . את עיקר האמונה הנוצרי של חמלה כלפי הזולת הוא פירש באופן שחצה את הקווים העדתיים . במחיר אישי כבד, הצטרף לתנועות שמאל רדיקליות מן העבר השני של מחנה הימין הנוצרי . אחרי תבוסת יוני ,1967 העביר את מרץ העשייה הפוליטית לסוגיה הפלסטינית . הוא נסע לחזות בתנאי החיים במחנות הפליטים וסבר שמן ההכרח להתגייס לשורות הפת"ח . אפיזודת ההצטרפות של האינטלקטואל הנוצרי לבנוני לשורות הפדאיון הפלסטינים מתוארת בהומור ב אדם בדמותי , שם מסתתר הסיפור האוטוביוגרפי של ח'ורי בדמותו של ח'ליל איוב . באוקטובר 76', מסופר ב אדם בדמותי , עולה ח'ליל על מונית שמסיעה אותו מבירות לעמאן עם פיסת נייר שעליה משורבטת כתובת מגורים סודית . הוא מצטווה לבלוע את הפתקית אם עוצרים אותו מנגנוני הביטחון בירדן . הוא לן לילה במלון זול, אוכל צלחת פול לארוחת בוקר, עוצר מונית ובתעוזה מטופשת מבקש מהנהג לקחת אותו אל הפידאיון בעיר אלסלט : "הקשב בני," אומר לו הנהג, "מזלך שאני פלסטיני כמוך . העיר מלאה מודיעים של המשטרה . ] . . . [ אם היית נכנס למונית שלהם, היית עכשיו במרתפי המודיעין ) אדם בדמותי, 152 ( . זהו סיפורו של ח'ורי אחד לאחד, מלבד הפרט החשוב שח'ורי אינו פלסטיני מלידה ולכן התנדבותו לכוחות ההתנגדות מפתיעה פי כמה . ח'ורי אכן הגיע למפקדת הפת"ח ודפק על דלתו של אבו ג'יהאד, שהתפלא מן הצעיר הנוצרי והממושקף הטוען כי בא להילחם איתם . אבו ג'יהאד רצה לשלוח אותו הביתה אבל ח'ורי התעקש ונשאר . סיפור זה הוא קדימון לקריירה ספרותית המבוססת על גיוס משאבי היצירה למען ה"אחר", הזהות המנוגדת לקהילת השייכות המקורית . ח'ורי הגן על מגוון עמדות מעוררות מחלוקת שעיקרן כי ההזדהות כפלסטיני אינה מוּלדת ופוליטית אלא אנושית אתית וננקטת מבחירה דרך מעשים ודרך מעורבות ספרותית . עמדותיו כלפי תנועת פת"ח והמסגרת הפוליטית של אש"ף עברו תנודות, ובכל פעם שהרגיז את יאסר ערפאת ובכירי הארגון כמו למשל עם פרסום הרומן "פנים לבנות" ) תורגם בידי שנהב שהרבני בהוצאת הקיבוץֿ המאוחד, 2014 ( ֿהואשם שאיננו פלסטיני . במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, התפטר ח'ורי יחד עם המשורר הפלסטיני מחמוד דרויש מתפקיד עריכה בכיר בכתב העת "שֻאוּןֿ פִלַסטִינִיַּה" ) עניינים פלסטיניים ( במחאה עלֿ שנתבעו לתת דין וחשבון על סטייה מהקו הרשמי של אש"ף . ב"באב אלשמס" לא הייתה אפוא הצהרת נאמנות לתנועה פוליטית . ח'ורי התמסר ראשו ורובו לסיפור הפלסטיני על כל פרטיו כפי שנחווה "מלמטה", הושתק ונקבר במרתפי השכחה . הוא ניסה להכילו בצורה נרטיבית קרועה וחתוכה, מתפשטת דרך פרימה ונפתחת לאינסוף . בפיתוח צורה זו, התבסס ח'ורי על המבנה הסיפורי של "אלף לילה ולילה" . הרעיון המובלע בו הוא שזהות יצוקה בסיפור היא צורך אנושי הישרדותי, ושצורך זה יכול להכתיב גמישוּת וכושר המצאה נוכח אמיתות קשיחות . ח'ורי כיתת רגליו דרך מחנות הפליטים בלבנוןֿשאתילא, ברג' אלברא'גנה, עין אל חלוהֿכדי לשמוע מכלי ראשון סיפורים אחוזים בפקעת של טראומה קשה, חבויים תחת כיסוי הנרטיב הרשמי על גבורת ההתנגדות ועל פחדנות הישראלים . הגם שהוא מבוסס על תיעוד ממשי, "באב אלשמס" אינו רומן היסטורי ולא בא לסתום את החור בארכיון . ח'ורי התכוון לחדור אל המרחב ההיסטורי הפצוע דרך ההווה המתמשך של האסון ובעזרת הדמיון הספרותי הפוסח על הזמנים, וכך ליצור מארג עשיר של אפשרויות הרומזות איך היסטוריה כזו הייתה יכולה להיכתב . למה להוסיף לספר על הנכבה ? צורה ותוכן, שירה ומטא-סיפור בהנחה שהאפוס הגדול של הנכבה הושלם עם כתיבת "באב אלשמס", התמיהה באשר לטרילוגיה היא מדוע מוסיף ח'ורי לספר על האסון הפלסטיני ביריעה רחבה כל כך . באופן

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא