המיליונר, רב־המלצרים והרצח במלון

עמוד:12

דצמבר 4202כסלו תשפ״ה גיליון 61מעלה 12 את כף ידו, כולל את המעברים הסודיים וחדרי ההצצה שמתגלים לאט לאט לאורך הסיפור . התחבלנות של רב המלצרים, שיהיה לה תפקיד חשוב בהמשך הספר, נוכחת כבר מהרגע הראשון, ואפשר לראות אותה מתגלה במחווה הפשוטה של העמדת הפנים : "ז'יל הלך לדלת השירות, העמיד פני מציץ מאחור ושב מייד" . הוא כאילו מתייעץ עם השף, כשלמעשה הוא רק נכנס לרגע בדלת השירות ומייד חוזר . הוא האדון האמיתי, הוא מחליט את ההחלטות על דעת עצמו . מה שמטעין את הקונפליקט בין רב המלצרים לאורח המלון הוא העובדה שמדובר בהרבה יותר מהזמנה של בירה וסטייק . התמונה הדחוסה הזו מסמלת מאבק בין כוחות איתנים . מצד אחד יש את הסדר הישן, שמסומל באמצעות "התפריט" ותוכנו, קטגוריות מוכנות מראש שאין לסטות מהן . ומצד שני, החופש של האדם הפרטי לבחור מה שלא קיים, לנצח את הסדר הקיים באמצעות כוח הרצון והממון : "לא משנה, הבא את זה . " אומר לו המיליונר, "אנחנו רוצים את זה . " מכאן מתפצלת סדרה שלמה של קטגוריות הופכיות שנאבקות זו בזו : אירופה מול אמריקה, המונרכיה מול הדמוקרטיה, הניוון מול ההיגיון הבריא, כוחה של המסורת מול כוחו של הכסף . מעניין שאפילו כלי תחבורה שונים משויכים לכל אחד מהצדדים . המלצר קשור לתחבורה הימית כיוון שהוא משקיף "כמו רב החובל בגשר הספינה" ואילו המיליונר רקסול קשור דווקא לרכבות כיוון שמצוין בפירוש "שבבעלותו אלף מיל של מסילות ברזל" ) עמ' 15 ( . אין זה מקרי . הספינות והספנות קשורות לתקופה הרומנטית, לתגליות, לאוצרות ולשודדי ים, ואילו מסילות הברזל מסמלות קדמה יעילה וחסרת סנטימנט, כזו שפולשת לפינות הרחוקות ביותר של היבשת ומגרשת גם את האינדיאנים וגם את המסתורין . אם כך, אין זה פלא שהמאבק הזה הופך להיות מאבק אישי וגורלי כל כך, וחשוב ביותר עבור כל אחד משני הגברים . זו מלחמה לכל דבר ועניין, כפי שנאמר : "כשגבה המנוון של אירופה דחוק אל הקיר, גם גדוד של מיליונרים לא יאגפה . " לא אקלקל ואגלה לכם מי מנצח במאבק הזה על הסטייק והבירה, ובאילו תחבולות נוקט כל אחד מהצדדים . אך כן אגלה שהמאבק הזה הוא רק המנה הראשונה, ובהמשכו מגיעה תעלומה בלשית רבת ענפים ותפניות, שבה המיליונר האמריקאי מקבל את תפקיד החוקר הפרטי, ורב המלצרים את תפקיד הארכי נבל הנכלולי ורב המעללים . מלונות ומסתורין העניין שלי במלונות בספרות מושפע לא מעט מההתפתחויות בישראל בשנה האחרונה . בגלל המלחמה התרוקנו בתי המלון מתיירים, ובו בזמן פונו עשרות אלפי אנשים מבתיהם ונאלצו לגור במלונות תקופה ארוכה . כך שהמלונות הפכו ממעונות ארעי למשכנים של קבע, וזאת בניגוד לאופי המבנה ולשימושיו הרגילים . בתי המלון הפכו למרחבי מעבר, מרחבי לימבו לימינליים, בית שאינו ביתי, שהוא אלביתי . הרבה תופעות חדשות התקיימו במרחבים האלה, הרבה סיפורים אפשר לספר עליהם, חלקם טרגיים, חלקם מעוררים התפעלות והשראה, והם בוודאי יסופרו בשנים הקרובות . אך עוד לפני השנה הזו מלונות כיכבו בספרות ובקולנוע, ורומנים רבים נכתבו על בתי מלון, ובהם "גרנד פריז הוטל", "מלון סבוי", "המלון הכחול", "מלון ארבעת הפרחים פריז", "הגברת ממלון ריץ" "מלון פרובלמט", "מלון הצפון" ,"מלון פלסטינה", "מלון דמון", "החדרנית", "מלון הונולולו", "מלון האגם", "מלון הזכוכית", "מלון המולדת", "עולם מלון", "מלון שנחאי", "מלון אורחים", "מלון אוריאנטל", "מלון טלירן", "מלון פורטופינו" ועוד רבים . וגם סדרות טלוויזיה, כולל הקומדיה הקלאסית "המלון של פולטי", ולאחרונה נוספה גם הסדרה הפופולרית והאיכותית "הלוטוס הלבן" . בית מלון הוא זירה מושלמת לתעלומה בלשית . המלון הוא אתר סגור שבו זרים נפגשים עם זרים ואיש לא באמת מכיר את מי שנמצא בחדר הסמוך לו . אגתה כריסטי, אשפית הכתיבה הבלשית, מיקמה רבים מספריה במלונות או בסביבה דמוית מלון שנמצאת בתנועה, כמו רכבת האוריינט אקספרס או שייט בספינת פאר על הנילוס . האפשרויות העלילתיות שסביבה כזו פותחת בפני הקורא מסחררות : רשימת חשודים ברורה וסופית, זהויות בדויות, רצח בחדר סגור, יינות מורעלים, גופות שנעלמות וחדרניות חטטניות שמבחינות בפרטים זעירים . בנט מנצל את הפוטנציאל הזה במלואו, והספר מכיל מערבולת של תגליות ותפניות . בפני הקוראים נפרשת מסכת של ריגול ותככים, ומפרק לפרק מתבררות זהויותיהן האמיתיות של הדמויות, כולל רב המלצרים ז'יל, שמתגלה במהרה שהוא בכלל לא צרפתי, אלא ברנש בריטי בעל השם הרגיל לחלוטין "תומס ג'קסון" . כבר שנים שהוא מעמיד פני צרפתי כיוון שזה מה שמצופה מרב מלצרים במלון פאר . מלון עשוי להפוך גם לזירה של אימה ומסתורין . ובפרט אם מדובר במלון מסוג ה"גרנד הוטל" . מלונות ה"גרנד הוטל" הם מלונות הפאר שנבנו במאה ה 19 ברחבי אירופה וצפון אמריקה . אלו אחוזות גדולות בסגנון אדריכלי מיושן ובומבסטי, אדריכלות ששואבת את השראתה מארמונות האצולה והמלוכה . ה"גרנד הוטל", על מסדרונותיו האינסופיים, מרתפיו האפלים, גרמי המדרגות המפוארים שלו, ואולמות הנשפים - הוא מעין גלגול של הטירה הגותית, כמו שאפשר לראות למשל בסרט האימה המצוין "הניצוץ" ) קובריק, 1980 ( . ה"גרנד הוטל" הוא חוליה מקשרת מוצלחת בין אירופה הישנה, השחפנית והחיוורת, על בתי המלוכה שלה ועל וערפדיה, לבין הקדמה של המאה ה ,20 וההבטחה לעולם טוב יותר שהקדמה נשאה בחובה . הארכיטקטורה הסודית והמסויטת של המלון ממחישה את המיקום של המלון בין אפלת העולם הישן לאורות הקדמה של העולם החדש . לקראת מחצית הרומן חדר מסתורי מושך את תשומת ליבו של המיליונר רקסול, חדר 111 . הוא מתגנב פנימה, מחפש בו ודופק על קירותיו עד שהוא מוצא לוח עץ רופף בחדר האמבטיה שאפשר להסיט הצידה . מאחוריו מתגלה חור גדול למדי, וחשכה . הוא משתופף, מדליק גפרור בודד ומגלה "בור חסר תחתית למראית עין" שסולם חבלים משתלשל במורדו . המליונר מתמרן את גופו לתוך "הבור דמוי הבאר" ) עמ' 104 ( ויורד לתוך החשיכה המוחלטת, למטה הוא מוצא שביב אור שחודר מתוך חריר קטן בעץ, הוא מצמיד את עיניו אל החריר ורואה את הדבר שניסו להסתיר ממנו . התמונה האיקונית הזו של אדם שיורד לתוך באר האפלה ומוצא בה את הרסיס המואר של האמת — תופסת בעיני את ההבטחה של המודרניות . בהקשר הזה ייתכן שיש משהו מיושן בספר, שכן בשנה שבה ראה אור, ,1902 היה קל הרבה יותר להאמין בניצחון הקדמה על כוחות האימה . הבלש האמריקאי של שנות הארבעים, זה של ריימונד צ'נדלר ודשיל האמט, כבר יהיה אפל בהרבה . ואחרי שתי מלחמות עולם, שתי פצצות אטום, ואחרי 7 באוקטובר, האמונה הזו נראית תמימה במיוחד . בישראל של 2024 קשה להאמין בניצחון הקדמה . בתי המלון מסמלים עבורנו, אולי יותר מכל דבר אחר, את אוזלת היד של מוסדות המדינה, את חוסר היכולת לחזור הביתה, ואת הציפייה של אזרחי מדינה שלמה לחזור להיות עצמם, לחזור לחיים נורמליים . מעניין שחלק מהמאמצים שעשו צוותי המלונות בשנה הזו כדי לאפשר למפונים תחושה של בית היה לתת להם לבחור בעצמם את האוכל, ואפילו להכין אותו בעצמם . מזל שבמלונות בישראל מלצרים לא היו עקשנים כמו רב המלצרים ג'יל . ככה זה מתחיל : כן, אדוני ? ז יל, רב המלצרים המהולל של הגרנד בבילון, רכן טקסית אל הגבר הנמרץ בגיל העמידה שנכנס זה עתה לחדר העישון וצנח לכיסא נצרים בפינה ליד החממה . השעה הייתה רבע לשמונה בְּערב הביל במיוחד בחודש יוני, מעט לפני הגשת ארוחת הערב בגרנד בבילון . גברים מכל גודל, גיל ולאום, אך כולם כאחד בלבוש ערב חף מרבב, היו פזורים באפלולית האולם הגדול . מן החממה נישאו ריח פרחים קל, רשרוש מי מזרקה . המלצרים, שלוחי ז יל, נעו חרש על שטיחים עבים מן המזרח, מגשיהם מאוזנים כבידי להטוטנים, קיבלו הזמנות וביצעו אותן באותה אווירה של חשיבות תהומית שסודה שמור רק אצל מלצרים מהשורה הראשונה באמת . האווירה הייתה אווירת שלווה ורוגע, אופיינית לגרנד בבילון . נדמָה שלא ייתכן שום אירוע שיעיב על חדגוניות הקיום האריסטוקרטית הנינוחה באותו מוסד מנוהל לעילא . ועם זה, בערב ההוא נועדה לקרות התהפוכה הגדולה ביותר שידע הגרנד בבילון מימיו .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא