|
|
עמוד:9
9 ספטמבר 4202אלול תשפ״ד גיליון 51מעלה 2021 ( . התוצאה היא ספר שירה קלה מהמובהקים בשירה העברית, המתייחד במסורת שירת ההורות העכשווית בכך שהקרנבליות היא הדומיננטה שלו . המבנה של רוב שירי הספר הוא מינימליסטי . גם הפורמט הקטן של הספר מהדהד את המבנה השירי, ובאופן אירוני גם את האדם הקטן שבמרכזו . הנטייה לשיר הקצר, לעיתים קצרצר, היא בין השאר פועל יוצא של תפיסת הספר כולו כמופע סטנדאפ . סטנדאפ מבוסס על מהלך נרטיבי, וירטואוזי, מרהיב וארוך יחסית, השזור פרגמנטים הומוריסטיים, דאחקות, פאנצ'ים, פואנטות ומשפטי מחץ ) one liners ( המניעים את העלילה בקצביות . ראוי לציין שיש בספר גם מעט שירים ארוכים, אלא שרובם נופלים באיכותם מהשירים הקצרים . אחת הסיבות לכך היא הניסיון להתאים את המבנה הסטנדאפיסטי לשיר הארוך ואף הפואמתי, אך התוצאה מסורבלת, כמו למשל בשירים 149 ו 218 ) עמ' 98 - 94 ( . במילים אחרות, הקצרנות היא בשירות הפרפורמנס של מופע הסטנד – אפ . שרבני מודע לפרפורמטיביות של שירתו, אשר איננה אלא שלוחה של מופע הקיום בכלל ושל מופע ההורות בפרט . לדוגמה, פתיחת שיר 125 : "הָא킸 דָם מַ צִ יג ָ ל יו햹ם . / לִקְנו햹תּ벁ַמְּ벁ָ ה זֶהּ벜ֶרְפו햹 רְמֶנְס . / לַעֲצֹר מו햹 נִית זֶהּ벜ֶרְפו햹 רְמֶנְס . / לַעֲזֹר לִמְצֹא עֲׂ슝ִי רִי לְמִנְיָןּ벓 זֶהּ벜ֶרְפו햹 רְמֶנְס . " ) עמ' 13 ( . אנו חיים בעידן שבו הצורך בנראות בכלל ובמדיה בפרט הוא ממכר, כי יש לה תגמול של התקבלות חברתית . לדוגמה, דאחקת שורה זוֿ "הִּ벘ֵ ה ּ벁ָ א킸ה סָבְתָאּ벜ָּ벜ָ רָצִי" ) ,146 עמ' 84 ( , משקפת את הצורך האוניברסלי לחלוק בפרהסיה חגיגות והצלחות משפחתיות ואינטימיות . הנראות היא ביטוי של החשיפה כערך ספרותי : הרי, הדובר והמחבר חד הם . אומנם, לעיתים השיר לא נמסר בגוף ראשון יחיד, אלא בגוף ראשון רבים . אך זאת כי האב דובר בשם הבת ומסגיר את הקשר הסימביוטי ביניהם . שיר 107 מנמק את סיבת ה"אנחנו" : "זֶה הֵם וַאֲנַחְנו햼 / זֹאת לֹא מִלְחָמָה / אֲבָל מֵעַכְשָו זֶה הֵם / וַאֲנַחְנו햼" ) עמ' 8 ( . זהו טקסט שכמו נלקח מתסריט של סרט מלחמה אמריקאי ואף מזכיר את המחשבה הפרימיטיביסטית, האותנטית, של אב צעיר בג'ונגל . כמובן שהמהתלה היא על חשבונו של המשורר, אבל יש בה מן האמת . ההומור הוא אפקט מרכזי בספר והתבניות שלו מגוונות . מוטיב חוזר הוא פרודיה עצמית על הורות עכשווית . לדוגמה, הגחכת שיח פסיכולוגיסטי הורי : "א킷ּ벢ְ מְקַּ벁ֶלֶת מַּ벓ָ ה . אֲנִי צָרִי ךְ לִבְחֹרּ벢ְגו햼 בָה . / הַּ벢ְגו햼 בָהּ벢ַשְּ벜ִי עַ עַל עֲתִי דָה풼 / שֶל ּ벓ָ ל מַּ벓ָ ה . " ) ,156 עמ' 33 ( . או לדוגמה פרודיה על ספרי הדרכה הוריים, דאגה אובססיבית והגנת יתר : " לְבַּ벝ֵ ש מִּ벘ְצִי גִים טֶלֶפו햹 נִּ벎ִ ים — מִּ벎ָ ד ְשֶהֵם עו햹 נִים / — לִרְשֹם אֶת הַּ범ִסְּ벜ָר שֶּ벓ָךְלְמִקְרֶה שֶּ벎ִתְנַּ벢ֵק . " ) מתוך שיר ,77 עמ' 22 ( . האב מעביר ּ벓 הלאה חוכמת חיים ביורוקרטית ואוניברסלית : עצות לשורדת הטלפונית בעידן התקשורת . ההומור רך וחינני, גם אם נוזף, כי הקשר הוא יחסי אבבת . לדוגמה, דאחקת כדורגל על הפגן ) אקטינג אאוט ( : "זֶהו햼 ? הִתְחַלְּ벢ְ לְהִשְּ벢ֵַ떔ֵחַ ּ벓ְשֶא킷ּ벢ְ לאֹ מְקַּ벁ֶלֶת מַה பꩰֶא킷ּ벢ְרו햹 צָה ? / לֹא הָיָהּ벜ֶנְ ד펼ֶ ל . קו햼 מִי . " ) ,213 עמ' 27 ( . ספורט הוא מוטיב חוזר . לדוגמה, שיר 61 מנסח באבהית את המושג "מרוץ מכוניות" : "א킷ּ벢ְ מְכו햹 נִית מֵרו햹ץּ벓ְשֶאֲנִי מַחֲלִיף לָךְ חִּ벢 ו햼ל ; / א킷 חֲרֵי הַ סְגִי רָה א킷ּ벢ְ מִתְהַּ벜ֶכֶת / וְשו햼ב יו햹 צֵאת לַ ד펼ֶרֶךְ . " ) עמ' 14 ( . לעיתים קרובות, השיח הפרודי יוצר היברידים לשוניים . לדוגמה, עיצוב האמרה הידועה של הרקליטוס כביטוי להגנת היתר של אב אַבָּדַאי : "א킷ל ּ벢ִדְאֲגִי, אֲנִיּ벓ְבָר אֲסַ ד펼ֵ ר שֶּ벘ִּ벓ָנֵס לְאו햹תו햹 נָהָר ַעֲמַיִם . / עָלַי . " ) ,282 עמ' 36 ( . או הלחמתם של קוביזם ומשחק קוביות ושל השלב האנאליּ벜 הפרוידיאני והבנאלי : "א킷ּ벢ְ ּ벁ַּ벢ְקו햼 פָה הַּ벝ֻּ벁ִ יסְטִית שֶּ벓ָךְ . / אֲנִיּ벁ַּ벁ָנָא לִית . " ) ,245 עמ' 36 ( . תפקידו של ההומור העצמי הוא להפוך את היוצרות כדי להעניק לבת את הבכורה : היא מפותחת יותר מן האב המעריץ . הדיאלוג עם הפעוטה הוא גם כר נוח ורחב לשירת חמידות . דוגמה ייחודית, אך מתאמצת, היא דיבור חמיד עתידי ומדומיין של הבת : "אֲנַחְנו햼 שו햹 מְעִים ּ벁ו햹ּ벁מַא רְלִי ( ּ벁ֶעָתִיד ּ벢ַּ벆ִ ידִי 'ד펼ו햹ד מַא רְלִי' ) " ) מתוך שיר ,73 עמ' 28 ( . תיאור חוסר יכולתו של האב להכיל את ההתרגשות לנוכח חמידות עתידית הוא על גבול הקרינג' . למעשה, הדיאלוג עם הנמענת המרכזית בספר הוא מדומיין, כי התינוקת אינה יכולה לדבר והפעוטה מסוגלת לנהל רק שיחה מוגבלת . לכן הספר הוא מונולוגי בעיקרו, או שמא מקיים דיאלוג מדומיין עם הפעוטה שיום אחד תתבגר ; לאור זאת, ייתכנו בו גם שירים בעלי תוכן למבוגרים בלבד . למשל, השיר הפרודי ,58 שלהלן ראשיתו וסופו : "אֵי ךְ עו햹ׂ슝ֶ ה ּ벓ֶלֶב ? / אֵי ךְ עו햹ׂ슝ֶ ה חָתו햼ל ? / אֵי ךְ עו햹ׂ슝ָ הּ벜ָ רָה ? [ . . . ] / אֵי ךְ עו햹ׂ슝ִ ים ּ벓ְשֶאֵין סֶקְס ּ벁ֵ ין אִּ범ָא לְא킷ּ벁ָ א ? / אֵי ךְ עו햹ׂ슝ִים אִּ범ָא וְא킷ּ벁ָ א ּ벓ְשֶאֶחָד מֵהֶם יָשֵן ּ벁ַסָ לו햹ן ? / אֵי ךְ עו햹ׂ슝ֶ ה ֶלֶב ? / אֵי ךְ עו햹ׂ슝ֶ ה חָתו햼ל ? " ) עמ' 20 ( . או פרודיה אחרת על תרבות לילדים כגון סרטים מצוירים : ּ벓 "יָצָאת מֵהֵי כָן שֶּ벘ִכְנַסְּ벢ִי לְאִּ범ָא . / סו햼ּ벜ֶרְמֶן ; יָד א킷חַת מְאֻגְרֶפֶת, קָדִי מָה / עַל ּ벆ַּ벁ֵךְּ벆ְלִי מָה שֶל שִלְיָה, חו햹 תֶכֶת אֲוִיר ּ벁ִנְהָמָה . " ) ,166 עמ' 32 ( . האב הצעיר נתון במצב תודעה אקסטטי והוא מודע להצפה הרוחנית והרגשית . לדוגמה, שיר קופלטי מספר 71 : "ּ벓ָ ל יו햹ם הֶא킸 רָה . / אֵי ךְ עו햹 מְדִים ְזֶה" ) עמ' 55 ( . לרגע אפשר לתהות שמא זו הצהרה אירונית, אלא שבהפוך על הפוך האירוניהּ벁 היא שבהגזמה זו אין אירוניה : האב פשוט בהלם הצורה הננופואטית משרתת את האקסטטי, כי החוויה האקסטטית היא לרוב קצרה . האקסטזה, בשילוב המשימה התיעודית, מעניקות גושפנקה למיון לא מוקפד וגם לחוסר השליטה במיון הטקסטים . אומנם, כמו בהקלטה מוסיקלית יש מקום גם לפידבקים כחלק מהסאונד הכללי, אך לעיתים הרעשיםֿאותם שירים חלשים או אנטי שיריםֿמעמעמים את קולם של השירים החזקים . לדוגמה, שיר מתיילד זה : "לָמַדְּ벢ְ לָלֶכֶת . ְבַּ벝ָשָה ּ벢ִபꩰָאֲרִי . " ) ,91 עמ' 21 ( . ההצפה באה לידי ביטוי גם בכמות השיריםּ벁 ) כ 300 ( . בכל עמוד יש בממוצע שלושה שירים, מה שעלול היה ליצור דחיסות, אלא שהספר נקרא בשטף בגלל מאפייני השירה הקלה, כמו אנטי פרשנות, והודות לוויתור על כותרות . במקומן יש מספרים המופיעים ברצף לא לינארי, למעט השיר הראשון שכותרתו " 1" ושורתו האחרונה היא וריאציה פופואטית על "טה דם ! " : "עו햹ד סֵפֶר נִפְּ벢ָח . " המספור בכותרות תורם לקצב הסטקטו של הקריאה, כי לא מתעכבים על יחסה של הכותרת לשיר . השיבוש הלינארי יוצר תזזית ואי נחת המשקפים את הכאוס שמעוררת ההצפה הרגשית . שרבני, כמו במקרים אחרים בספר, מסביר בשיר את החלטותיו הפואטיות : "ּ벁ְ כו햹 רָתִי ; הַּ벓ֹ ל מְמֻסְּ벜ָר, אֲבָל לֹא לְפִי הַ סֵדֶר . / הַּ벓ֹ ל זֶה אֶחָד אֶחָד ּ벆ָ דו햹ל . " ) פתיחת שיר ,252 עמ' 16 ( . לעיתים יש הרואים בקומי אתנחתא, אך כאן הוא מרכזי ודווקא הלירי הוא לא אחת אתנחתא רגע של שלווה והפוגה מהצחוקים . לדוגמה, שיר זה הנוגע בקסם : " שו햼 רָה שֶל מו햹 צְצִים עַל אֶדֶן ֿ הַחַּ벓 ו햹ן, מו햼 כָנִים . / יָרֵחַ ּ벁ְ גו햹 פַן מִרְיָם ; שֶקֶט מִ סָבִיב, או햼 לַיּ벁ְכָל הָעו햹 לָם . / רַק א킸ב מְזַמְזֵם לְבִּ벢 ו햹 אֶת שִיר הַהֵד . " ) ,262 עמ' 25 ( . אולם גם הלירי הוא לא אחת הומוריסטי כשיר שורה יפה זה : "יַם-ּ벓ְבִי סָה ; א킷ּ벢ְ ּ벁ו햹קַעַת ּ벓ְ מו햹 צַּ벁ָ ה מִּ벢ו햹ךְּ벁ֵ יצָה" . ) ,164 עמ' 74 ( לבסוף, אף על פי שרוב שירי הספר מתרכזים בגדילת האב המשורר, הספר מוקדש לבתו, כפי שעולה מכותרתו . פירושה מובהר בשיר, שאולי מתמצת את חוויית הגאולה של שרבני ממצב אל הורי : "זֶמֶר לָךְמְכו햹 רָתִיּ벁ְ כו햹 רָתִי . / מְכו햹 רָהּ벁ְ כו햹 רָה שֶּ벓ִי, אֶרֶץ נו햹י אֶבְיו햹 נָה עו햹 לֶצֶת . " ) ,124 עמ' 25 ( . שרבני משלב בין הפזמון של אברהם בן זאב, "זמר זמר לך" , המתאר את נופי ישראל, לשיר הראשון מהמחזור "משירי ארץ אהבתי" מאת לאה גולדברג, שמתאר, ככל הנראה, את נופי ליטא . שרבני מותיר את המילים המקוריות של גולדברג, אך מותח עליהן קו מחיקה ובמקומן מניח את מילותיו שלוֿ"בְּכוֹרָתִי", "בְּכוֹרָה", "עוֹלֶצֶת" . קופלט זה מקפל בתוכו תיקון והמשכיות : בניגוד לגולדברג, שהייתה חשוכת ילדים ועצובה ) אביונהֿענייה ( , לשרבני יש מכורה ובכורה בדמות ילדה עולצת, וממילא שירה קרנבלית ברוח זאת . שרבני בכותרת ספרו, בדומה לחזי לסקלי ) העכברים ולאה גולדברג ( , עושה מחווה למשוררת בעלת פואטיקה מנוגדת לשלו, אולי כמשאלת לב שבתו תגדל להיות אישה שמחה אך גם תגיע לגבהיה הרוחניים של גולדברג . ככה זה מתחיל : 1 . אֵי ךְיָכו햹ל לִהְיו햹ת שֶּ벓ָ ל יֶלֶד או햹 מֵר לְעַצְמו햹 – לְפָחו햹ת ּ벜ַעַם א킷 חַת – שֶהו햼א לֹא יֵצֵאּ벓ְ מו햹 הַהו햹 רִים שֶּ벓ו햹 וְלַמְרו햹ת זֹאת, הָעו햹 לָם לֹא מִשְּ벢ַּ벜ֵר ? עו햹ד סֵפֶר נִפְּ벢ָח .
|
מקום לשירה
|