הלימה

עמוד:11

11 יוני 4202סיוון תשפ״ד גיליון 41מעלה אבל תפישת הספר של שוק הספרים שונה לגמרי, בעיקרה מונעת ממניעים כלכליים, מכתיבה קצב עבודה וייצור מהירים ויעילים הרבה יותר ורואה בעיצוב העטיפה חלק ממהלך מיתוגי ופרסומי . למעשה, כך התהוו במקור עטיפות הספרים : עד ראשית המאה ה- 20 רוב הספרים ראו אור בלי דימוי, ועל הכריכות הקשות התנוסס שם הספר בלבד . עם ההתפתחות המסחר והאצת קצב ההדפסה, עלה הצורך להגן על כריכות הספרים מידיהם השמנוניות של הסוחרים . כך נולדה עטיפת המגן או הדסט ג'קט, שהוסיפה עוד פורמט ומשטח אינפורמציה לספר . בהמשך, עם שכלול אמצעי ההדפסה, נוסף על עטיפת המגן גם דימוי . התפתחות השוק והמסחר הובילו גם לייצור אחיד של פורמט הספרים ( לרוב בהתאמה לשולחנות התצוגה ) , והעיצוב הטיפוגרפי של פנים הספרים הפך גנרי . כך שלמעשה, השטח היחיד שנותר ״חופשי״ לביטוי חזותי או חומרי של הספר עצמו הוא העטיפה, שאמורה ללכוד, בהרף, כל מה שהיה יכול להתפרס על פני מבנה שלם . כיום, הדיונים על עיצוב העטיפה הופכים לעיתים כמעט גורליים, כאילו העטיפה עצמה תקבע את גורלו של הספר יותר מאשר הטקסט עצמו . אבל הספרים עצמם לא זקוקים לדימוי, הוא לא בהכרח חבוי בהם ומחכה להתגלות, ולפעמים הספר עצמו ממאן להתקמט לביטוי חזותי שיוביל את העטיפה . כזה למשל היה הספר תשעה סיפורים של ג׳יי . די . סלינג׳ר, שהגיע אלי לעיצוב עטיפה יחד עם סט הנחיות נוקשה : לא לכתוב את שם הסופר גדול יותר משם הספר, לא לכתוב דבר על הספר או על הסופר בגב העטיפה, לא להשתמש בתמונתו של הסופר, גם לא בדש הספר, להימנע מכל דימוי על העטיפה . הבנתי שיש מולי סופר שיש לו דעה עקרונית ונוקבת על עיצוב עטיפות, ובפרט על תפקידו של הדימוי . במבט ראשון, ההסתגרות המתוקשרת של סלינג׳ר בחווה בניו המפשייר וההחלטה להפסיק לפרסם את ספריו הסתדרו היטב עם סט המגבלות שדורשות מידה שווה של אנונימיות לספר ולסופר . מתוך ההנחיות המגבילות, הבנתי את ההחלטה שעומדת מאחורי העטיפה האייקונית שעיצב שמעון זנדהאוז ( ג׳וגול ) ל תפסן שראה אור ב- 1975 בסדרה "ספריה לעם" של עם עובד ֿ ריבוע צהוב על רקע כחול . עד היום זו אחת העטיפות הזכורות לי ביותר, מהודקת וחזקה, אולי דווקא כי הפירוש שלה לא ברור . המלבן הצהוב הוא שדה שיפון ? שמש מסנוורת ? מטאפורה על הלא כלום והריק שבעולמו של הולדן קולפילד ? או פשוט קוד צבעוני אבסטרקטי שמתמצת הוויה שלמה ? הס תכ לתי על ה עטיפות ה רא ש ו נות ל תפסן , שראו אור לפני שסלינג׳ר הכתיב את סט ההגבלות : את העטיפה למהדורה הראשונה של התפסן בשדה השיפון עיצב מייקל מיטשל, ידיד קרוב של סלינג׳ר, שקיבל אותה בחום . על העטיפה : סוס שועט או מתמוטט אל תוך לובן הנייר וצובע את חציה העליון באדום אלים, בצווארו נעוץ מוט קרוסלה . העטיפות האחרות זנחו את הגישה הסימבולית או האקספרסיבית לטובת תפישה שיווקית, לפי מיטב מסורת ספרי ״הפוקט בוק״ דאז . על העטיפות הופיעה דמותו הבדיונית של הולדן בסגנון ראליסטי, על אף בקשתו המפורשת של סלינג׳ר להימנע מתיאור פיזי של הגיבור, כפי שהוא עצמו נמנע ממנו בסיפור . ב- 1953 , עם צאת המהדורה האמריקאית לקובץ הסיפורים לאסמה באהבה ובייאוש , התחולל מפנה . שם הקובץ הוחלף לשם הלקוני תשעה סיפורים , ואת העטיפה המאוירת החליפה עטיפה טיפוגרפית חסרת דימוי, שתהפוך לסמן היכר לכל ספריו של סלינג׳ר . נצמדת י ל קו ד הצ בעונ י כחול-צהוב שקבע זנדהאוס והגדלתי את הספרה תשע מתוך ידיעה שאני מפרה את אחד החוקים בכך שאני הופכת ספרה לדימוי . שלחתי את העטיפה לאישור וחיכיתי בסקרנות לראות עד כמה רחוק ילך הסוכן עם ספר החוקים של סלינג׳ר . אבל העטיפה אושרה בקלות, והבנתי שההגבלות היו מורכבות יותר משחשבתי . סלינג׳ר לא ביקש עטיפה לאקונית או ״נקייה״ במובן הפשוט, כזו שאין בה שום התערבות של מעצב, אלא דרש להימנע באופן גורף מפרשנות ויזואלית לספר . הוא מבקש קריאה פשוטה, בדיוק כמו שכתב בהקדשה לספר הרימו את קורת הגג נגרים : ״אם עוד נותר בעולם קורא-חובבןֿאם עוד יש ולו אחד, שקורא בעודו רץֿאני מזמין אותו, בחום-לב ובתודה שאין להם מידה, לחלוק את ההקדשה שבפתח הספר הזה עם אשתי ושני ילדיי״ . עטיפה בלי דימוי מייצגת בדיוק את אותה כמיהה, קריאה פשוטה בלי פרשנות . הסיפור עצמו לא זקוק לה, הוא יכול או אולי גם חייב לעמוד לבדו, לספר את עצמו בעצמו, בלי תיווך שמעיד עליו משהו . קשה לגזור תפיסה או מבט כולל על עיצוב עטיפות מתוך שתי הדוגמאות האלו של ההימנעות הגורפות מדימוי על העטיפה של סלינג׳ר ושל הפיכת הספר כולו לדימוי חומרי של שפיצר . שתי ההחלטות נובעות מהספרים עצמם, ובמקביל גם מנותקת משיקולי מסחר ורווחֿשפיצר ויתר עליו מראש ואילו סלינג׳ר, ממרום מעמדו ולאחר ההצלחה הגורפת של התפסן, היה יכול להכתיב לשוק כללים נוקשים ומתריסים . תשובה פשוטה הרבה יותר לשאלה מה הקו המנחה בעיצוב עטיפה הציע לי פעם מוציא לאור, כשהסביר שתפקיד העטיפה הוא לסמן זמן ומקום . לעזור לקורא למקם במבט

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא