אמנות אחת

עמוד:10

10 | מעלה | גיליון 11 | אלול תשפ"ג | ספטמבר 2023 אקספרסיוניסטי עתיר צבעים ☞ ורגשות, כולל תיאור אקפרסטי כמעט של גוף הדג ובשרו ההופכים בלשונה של בישופ ובתרגומה של בן יעקב למחול צבעים מסחרר : "חָשַׁבְתִּי עַל הַבָּשָׂר הַלָּבָן הַמְּחֻסְפָּס / מְכֻנָּס כְּנוֹצוֹת / הָעֲצָמוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲצָמוֹת הַקְּטַנּוֹת, / גּוֹנֵי הָאָדֹם וְהַשָּׁחֹר הַדְּרָמָטִיִּים / שֶׁל קְרָבָיו הַנּוֹצְצִים / וְשַׁלְפּוּחִית הָאֲוִיר הַוְּרֻדָּה / כְּמוֹ אַדְמוֹנִית גְּדוֹלָה . " ( עמ' 20 ) . כוחם של שירים ארוכים אלה דווקא במלאותם ובתמונה השלמה שהם מרכיבים, וציטוט חלקי מתוכם פוגם בהם . על כן לא נותר אלא להמליץ לגשת ולקרוא אותם – במקור בוודאי, ואף בתרגום העברי החדש . * באמת, אין כל ספק כי שיריה של אליזבת בישופ נפלאים ובן יעקב היטיבה לבחור שירים מצוינים שמקומם של רבים מהם מובטח בכל אסופה טובה של שירה אנגלו- אמריקנית מן המאה האחרונה . עם זאת, ואולי דווקא בשל כך, רבים מן השירים הכלולים בספר כבר זכו לתרגום עברי קודם ( כולל שני השירים הנזכרים לעיל ) , לעיתים ממש בשנים האחרונות ; תרגומים שהופיעו בספרים ובכתבי עת שונים . בין מתרגמיה של בישופ לעברית אפשר למנות מתרגמי שירה מעולים כמו גיורא לשם, קובי מידן, אורית נוימאיר פוטשניק, רונן סוניס, צור ארליך, יותם בנשלום, עודד פלד ורות אלמוג . למרבה הצער, קריאה מדוקדקת תגלה כי רבים מהתרגומים הקודמים עולים על תרגומיה של בן יעקב, בעיקר כשמדובר בשירים בעלי מבנה מוקפד, משקל וחריזה . זאת, בין היתר, היות שבן יעקב אינה מקפידה על המשקל שמכתיבים חלק מן השירים המקוריים . הדבר חורק במיוחד בתרגומה לסונטה נודעת של בישופ משנת 1928 על אודות המוסיקה של השירה ועל חשיבותו של המקצב המערסל והמהפנט, שאותה מוסרת בן יעקב בלי המשקל המקורי . ברי כי יש טעם לפגם בוויתור על המשקל המוקפד שמכתיב המקור האנגלי, דווקא בשיר על המוסיקליות של השירה . יתרה מזאת, אמנם בן יעקב שומרת בתרגומיה על החריזה בתבנית המקורית, אך פעמים רבות, לצורך החרוז, יכולות להיווצר בתרגומיה צרימות קשות . כך למשל נמצא באותה סונטה ממש שורות כמו "שֶׁל שִׁיר אֲשֶׁר הוּשַׁר לִמְנוּחַת מֵתִים, / שִׁיר שֶׁנִּשְׁפַּךְ כְּמַיִם עַל פַּדַּחְתִּי" ( עמ' 48 ) . המילה "פדחת", על כל הקונוטציות שהיא נושאת עימה ואינן שייכות לשיר כהוא זה, נבחרה במקרה זה אך ורק לצורך החרוז למנוחת מתים- על פדחתי . במקור השורות הללו מתנגנות במשקל ובחריזה בלי שום קושי סמנטי : “Of some song sung to rest the tired dead, / A song to fall like water on my head . ״ מתרגמים קודמים של שיר זה ( בנשלום, ארליך וסוניס ) מצאו פתרונות עדיפים לאותה "בעיה תרגומית", והקורא שישווה בעצמו בין תרגומי הסונטה המלאים ייווכח בדבר . האילוצים הנובעים מן הצורך התרגומי של החרוז משפיעים לרעה על רבים מן השירים שבספר . כך למשל שורה מהודקת של בישופ כמו on this fine" morning, please come ,"f lying הופכת אצל בן יעקב ל"בְּבֹקֶר זֶה הַטּוֹב לָעֵינַיִם / בּוֹאִי נָא בְּמַשַּׁק כְּנָפַיִם" ( עמ' 31 ) – הפזמון החוזר בשיר פעמים רבות הופך למסורבל ובעבור מה ? חרוז דקדוקי כמו לעיניים-כנפיים ( קובי מידן אגב, ואולי זה עדיף, פשוט ויתר בתרגומו לאותו השיר על החריזה, ותרגם בפשטות "בַּבֹּקֶר הַנָּאֶה הַזֶּה / אָנָּא טוּסִי הֵנָּה" ) . שתי הדוגמאות הללו עלולות להיראות כ"קטיף דובדבנים" סלקטיבי וקטנוני, שנטפל דווקא למכשולים המינוריים שכל תרגום צורני עלול לסבול מהם . עם זאת, מדובר בדוגמאות לתופעה רחבה שמופיעה כמעט בכל פעם שבן יעקב נכנסת למחוזות הצורניים של חריזה, מבנה מוקפד ומשקל ; מחוזות שבישופ בהחלט מצויה בהם . כך, אפשר לומר בהשאלה משם הסדרה, שברבים מהתרגומים הכלולים בספר הקורא עלול לחוש שבישופ עצמה, על אף שהיא משוררת נהדרת, פשוט "זרה" לעברית . הדוגמה המובהקת ביותר לכך מופיעה בווילאנל "אמנות אחת", אולי השיר המפורסם ביותר של בישופ, שאף זכה לכ- 20 תרגומים לעברית ( גילוי נאות – גם אני נמנה על מתרגמיו לעברית ) . הווילאנל, שצורתו התפתחה במאה ה- ,19 הוא אחד מצורות השיר המובנות והמאורגנות ביותר . הוא כולל 19 שורות שקולות בתבנית חריזה וחזרה מוקפדת להפליא . הווילאנל בתרגומה של בן יעקב, שאף נבחר לעטר את גב הספר, תורגם אמנם על פי הסכמה הצורנית ותוך הקפדה על תבנית החריזה, אך הוויתור על המשקל המקורי, הפנטמטר היאמבי, ותרגומו במשקל חופשי ולא סימטרי, הופך את תרגומה של בן יעקב לצורם, ככה זה מתחיל נֵס לארוחת בוקר "ניסים מאפשרים לנו לשפוט דוקטרינה, ודוקטרינה מאפשרת לנו לשפוט ניסים . " ( בְּלֵז פסקל ) בְּשָׁעָה שֵׁשׁ חִכִּינוּ לְקָפֶה, חִכִּינוּ לְקָפֶה וּלְחֶסֶד-הַפֵּרוּר שֶׁהָיוּ אֲמוּרִים לְהַגִּישׁ מֵאֵיזוֹ מִרְפֶּסֶת – כְּמוֹ מַלְכֵי קֶדֶם, אוֹ כְּמוֹ נֵס . הָיָה עֲדַיִן חָשׁוּךְ . רֶגֶל אַחַת שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ יִצְּבָה עַצְמָהּ עַל גַּבֵּי אַדְוָה אֲרֻכָּה שֶׁבַּנָּהָר . הַמַּעְבֹּרֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַיּוֹם בְּדִיּוּק חָצְתָה אֶת הַנָּהָר . הָיָה כָּל כָּךְ קַר וְקִוִּינוּ שֶׁהַקָּפֶה יִהְיֶה חַם מְאוֹד, מִכֵּיוָן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא תְּחַמֵּם אוֹתָנוּ ; וְכִי הַפֵּרוּר יִהְיֶה כִּכָּר, עִם חֶמְאָה, בְּאֹרַח נֵס . בְּשֶׁבַע יָצָא אִישׁ אֶל הַמִּרְפֶּסֶת . הוּא עָמַד שָׁם לְרֶגַע לְבַדּוֹ עַל הַמִּרְפֶּסֶת מִתְבּוֹנֵן מֵעַל רָאשֵׁינוּ לְעֵבֶר הַנָּהָר . מְשָׁרֵת הִגִּישׁ לוֹ אֶת סַךְ רְכִיבָיו שֶׁל נֵס, שֶׁעָשׂוּי מִכּוֹס אַחַת שֶׁל קָפֶה וְלַחְמָנִיָּה אַחַת, שֶׁהוּא בָּצַע פֵּרוּר אַחַר פֵּרוּר, רֹאשׁוֹ, כָּךְ נָהוּג לוֹמַר, בָּעֲנָנִים – יַחַד עִם הַשֶּׁמֶשׁ . הַאִם הָאִישׁ הָיָה מְטֹרָף ? מָה כָּךְ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שָׁם לְמַעְלָה עַל הַמִּרְפֶּסֶת ! כָּל אֶחָד קִבֵּל חֲתִיכָה אַחַת דֵּי קָשָׁה, פֵּרוּר, אֲשֶׁר כַּמָּה הִשְׁלִיכוּ בְּבוּז אֶל הַנָּהָר, וּבְסֵפֶל, טִפָּה אַחַת מֵהַקָּפֶה . כַּמָּה מֵאִתָּנוּ עָמְדוּ מִסָּבִיב, מְחַכִּים לַנֵּס . אֲנִי יְכוֹלָה לוֹמַר מָה רָאִיתִי אַחַר כָּךְ ; זֶה לֹא הָיָה נֵס . בַּיִת יָפֶה עָמַד בַּשֶּׁמֶשׁ, וּמִבֵּין דַּלְתוֹתָיו בָּקַע רֵיחַ חַם שֶׁל קָפֶה . בֶּחָזִית עָמְדָה, מְעֻטֶּרֶת טִיחַ לָבָן, מִרְפֶּסֶת שֶׁנּוֹצְקָה עַל יְדֵי צִפּוֹרִים שֶׁמְּקַנְּנוֹת עַל גְּדוֹת הַנָּהָר, – אֶת כָּל אֵלֶּה רָאִיתִי כְּשֶׁעֵינִי סְמוּכָה לַפֵּרוּר – וְגַם אוּלַמּוֹת וְחַדְרֵי שַׁיִשׁ . הַפֵּרוּר הָאֲחֻזָּה שֶׁלִּי, נַעֲשׂוּ בִּשְׁבִילִי בְּדֶרֶךְ נֵס, עַל פְּנֵי שְׁנוֹת דּוֹר, בִּידֵי חֲרָקִים, צִפּוֹרִים וְהַנָּהָר שֶׁשָּׁחַק אֶת הָאֶבֶן . כָּל יוֹם, תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, בִּשְׁעַת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת מְרִימָה אֶת רַגְלַי, וְשׁוֹתָה כּוֹסוֹת עַל כּוֹסוֹת שֶׁל קָפֶה . לִקַּקְנוּ אֶת הַפֵּרוּר וּבָלַעְנוּ אֶת הַקָּפֶה . בַּחַלּוֹן מוּל הַנָּהָר הִשְׁתַּקְּפָה הַשֶּׁמֶשׁ כְּאִלּוּ הַנֵּס פָּעַל אֶת פְּעֻלָּתוֹ, אֲבָל טָעָה בַּמִּרְפֶּסֶת .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא