“איזה סקסאפיל יש למשוררים זקנים?“ על שלוש אסופות של שירת זקנה

עמוד:14

14 | מעלה | גיליון 10 | סיון תשפ"ג | יוני 2023 על שפע היש הנמלט לעומת חורפו של אביב . עורכי האסופה על שפע היש הנמלט מסבירים בהקדמה כי כל השירים שנבחרו נכתבו על ידי “משוררים ומשוררים שנמצאים בשלב המאוחר של חייהם״, אך כמעט שלא כלולים בה שירים על נושאים “כלליים״, ורובה ככולה מוקדשת, גם מבחינה תמטית, לשירים על הזקנה . אומנם יש היגיון בבחירה לכלול רק שירים של משוררים זקנים, בדרך שמתבוננת בחוויית הזקנה “מבפנים״ ( כלשונם ) , אך הכרעה זו מחמיצה שירים רבים וטובים על הזקנה, שנכתבו דווקא בידי משוררים צעירים, כמו למשל שיריו של אבידן שצוטטו לעיל . האסופה מציבה בפני הקורא בחירות אחרות שקשה יותר להסבירן . לדוגמה : נכללים בה כמה שירים של לאה צרי ויעל זילבר כהן, משוררות שאין להן חלק מובהק בקאנון העברי, אך שירי הזקנה האדירים של ביאליק ושל לאה גולדברג למשל, שגם נכתבו בימי הזקנה של המשוררים, נעדרים ממנה כליל . תמוה מכך, האסופה כוללת 14 שירים של טוביה ריבנר ו- 8 שירים של חיים גורי, אך כל השירה העברית מהמקרא ועד המאה העשרים מיוצגת בה אך ורק באמצעות שיר אחד קצרצר ( ונפלא ) של ר׳ יהודה הלוי שעוסק במלחמה חסרת הטעם בשיער השיבה : “שְׂעַר שֵׂיבָה בְּהֵרָאוֹת יְחִידִי / עֲלֵי רֹאשִׁי, קְטַפְתִּיהוּבְיָדִי . / / הֱשִׁיבַנִי : יְכָלְתַּנִי לְבַדִּי, / וּמַה תַּעְשֶׂה בְּבֹא אַחֲרַי גְדוּדִי ? ״ ( עמ׳ 105 ) . בדרך ציורית אפשר לומר שהאסופה מציגה, כנראה שלא במודע, הלך רוח ספרותי אופייני שלפיו גם השירה עצמה נזנחת לעת זקנה לטובת שירה צעירה יותר . וחבל שכך, כי קשה למצוא תחליף שירי עוצמתי יותר, בועט יותר או אקטואלי יותר משורות כמו “בֶּן שְׁמֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו / אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו / בוּז וְלַעַג לִבְנוֹ וְלִשְׁכֵנָיו״, שכתב אברהם אבן עזרא לפני כ- 900 שנה . לעומת זאת, הבעיות הללו כלל אינן ניצבות מול עורכת חורפו של אביב , היות שהאסופה כוללת, במובהק ובמודע, אך ורק שירה ישראלית בת זמננו ( ישראלית ולא עברית, כי היא כוללת 155 שירים בעברית ו- 3 שירים בערבית ) . בנוסף, במקום 35 משוררים ששיריהם כלולים ב על שפע היש הנמלט , ב חורפו של אביב כלולים מעל ל- 120 משוררים בשלל גילאים שונים – מה שמוביל לשירי זקנה בגוף ראשון, מפי דוברים צעירים שמדמיינים את עתידם, ואף לכמה שירים נהדרים הורים מזדקנים ועל סבים וסבתות . בשל ריבוי המשוררים ועכשוויותם, קרוב לוודאי שמרבית שמותיהם לא יהיו מוכרים לציבור הרחב . כאן טמון אפוא, לצד היתרון שבגודש ובמגוון, גם חסרונו של הספר, שמכיל מטבע הדברים שירים מצוינים לצד שירים אחרים, מוצלחים פחות . בין השירים הטובים יותר שכלולים ב חורפו של אביב , אפשר למנות את שיריה המצוינים של חוה ניסימוב ( ילידת 1939 ) , המתארים את חוויית הזקנה בגוף ראשון : בַּחֹרֶף הַזֶּה אֲנִי לֹא קוֹטֶפֶת פִּטְרִיּוֹת בַּגֶּשֶׁם / בַּחֹרֶף הַזֶּה אֲנִי לֹא אוֹסֶפֶת צְדָפִים עַל הַחוֹף / בַּחֹרֶף הַזֶּה אֲנִי לֹא מְגַלָּה שְׁבִילִים חֲדָשִׁים בַּיַּעַר / בַּחֹרֶף הַזֶּה אֲנִי אוֹחֶזֶת בַּמַּעֲקֶה / פֶּן אֶפֹּל״ ( עמ׳ 24 ) . דווקא שלושת משפטי השלילה בשיר קצר זה חושפים את ההתרפקות הרומנטית על עברה של הדוברת, בימי נעוריה . אין בשיר זה דיון מפורש בבגידת הגוף, אך הוא מצטייר בבירור מתוך ההנגדה בין העבר החופשי והמשוחרר המתרחש בטבע לבין ההווה העגום שכולו כלוא במרחב הביתי . ההתמקדות של האסופה בשירה עכשווית והוויתור על שירים מוקדמים יותר, שהוא למעשה וויתור על הקאנון, הופך את האסופה הזו לחשובה ומעניינת במיוחד לבני זמנה, מעין “תמונת מצב״ של הזקנה בתודעה הספרותית העברית בראשית המאה העשרים ואחת, אך קשה להאמין שהאסופה “תתיישן״ היטב . * לעומת שתי האסופות הללו, אסופה נוספת על הזקנה, שלישית במספר, ראתה אור לפני כשנה וחצי : הזקן אוהב ! הזקן אוהב ! – אסופת שירי אהבה מאוחרת . אסופה זו, שלוקטה בידי חמוטל בר-יוסף, כוללת אך ורק שירים שנושאם אהבה מאוחרת – כשמה כן היא : אנתולוגיה – “זר פרחים״ ביוונית – שמורכבת משלל פרחים ייחודיים ובעלי ניחוח ייחודי וגוון מובהק . האסופה, הצנומה יותר מן השתיים האחרות, צופנת בחובה חידוש מסעיר וחתרני . בר-יוסף מציגה באסופה הזו אוסף מרהיב, שחציו מקור וחציו תרגום, של שירים שעוסקים דווקא בנושא השולי והמושתק של אהבה מאוחרת וארוטיקה בזקנה . באופן כללי, ולהבדיל מ חורפו של אביב למשל, אפשר לומר שבחירת השירים נוטה אל הקאנון – שירים מוכרים ומרכזיים ( אך לא לעוסים וטריוויאליים ) של משוררים נודעים שמרביתם שרדו את מבחן הזמן וקרוב לוודאי יוותרו קאנוניים גם בעוד כמה עשורים . כמו כן, להבדיל מ על שפע היש הנמלט , אין באסופה זו כל כוונה לייצוג של חוויות זקנה כלליות ומגוונות, וכל כולה סובבת סביב עניין אחד בלבד . אם כן, מטרת האסופה הזו שונה לחלוטין מזו של השתיים האחרות הנדונות ברשימה זו . המשימה שלה אינה איסוף כולל וייצוג של חוויית הזקנה השלמה על כל גווניה, אלא יצירת שינוי ☞ המלצת שבוע הספר - שי פורסטנברג איתי מרינברג-מיליקובסקי | מילים שקולות – צעדים ראשונים במחקר הספרות החישובי | למדא – האוניברסיטה הפתוחה, 2022 | 387 עמודים בהמלצה על ספר יש מן הניסיון להנחיל משהו מחווית הקריאה האישית הלאה . אבל למעשה בקריאה יש גם רבדים שכביכול מת חמקים מכל אפשרות כזאת, ובראשם התחושה הנדירה והמתעתעת - שהספר נכתב עבורי, ואחר פשוט לא יבין מה העניין . הקריאה ב מילים שקולות – צעדים ראשונים במחקר הספרות החישובי מאת איתי מרינברג-מיליקובסקי השיבה אליי את ההרגשה הזאת . מילים שקולות מבקש להיות שער של הקורא העברי לעולמות מדעי הרוח הדיגיטליים, ובפרט לתחום מחקר הספרות החישובי . לצד הדרכה ליישום מעשי של מחקר כזה הספר שואף לגעת בשאלות רחבות כמו היחס בין מדעי הרוח למדעי הטבע או משמעותה של הקריאה בכלל . שאלות בשדות האלה יעלו כמעט בהכרח אצל כל מי שייחשף לחיבור הבין-תחומי המפתיע עדיין שמייצרים מדעי הרוח הדיגיטליים, והספר מצליח לנסח את הקושיות הללו באופן חד . האי- נחת הזו היא הרובד הראשון שבו נפגשים המחבר והקורא, וגם אם לפעמים מתקבלת התחושה שהשאלות נשארות בגדר "צריך עיון" ואינן זוכות למענה מספק, זה טבעו של ספר מבואי, הנוטה להציג עולמות ומלואם יותר מאשר לחתוך סוגיות סבוכות . למרות יומרתו של הספר, הקריאה בו יוצרת תחושה של קיר בה ומקומיות . הדבר מתבטא למשל, באמונים שהוא שומר לספרות- העברית . אין סיבה להניח שטכניקה פרשנית מסוימת תתאים ל"דון קיחוטה" ולא לסיפור עגנוני, אבל מרינברג-מיליקובסקי מתעקש לה ביא את שניהם . וכך חוזרות בספר דוגמאות מהספרות העברית על- כל רבדיה : מהמקרא, דרך חז"ל וימי הביניים ועד לספרות העברית החדשה . עושר זה איננו ליבת המהלך, אבל הוא תורם לאותה אווירה של ייחודיות, כאילו מתקיימת בספר התלכדות הקשרים שיכולה לה תקיים רק בו . - מרינברג-מיליקובסקי מוכיח כי מצודתו פרוסה על כל העולמות הנפגשים בספר, למרות המרחק שיש ביניהם ( למראית עין או לא ) . תחושת הפתיחות הזאת, המלווה בביטחון באוצר הידע הספרותי ובכוח הפרשני, מאפשרת בחינה מחודשת של גבולות מוכרים, ובנ קודות מסוימות המחבר מרשה לעצמו לחרוג מהטון האקדמי חמור- הסבר ולתבל את הטקסט בסיפורים אישיים ואפילו בבדיחות . כך הוא מזמין אותנו פנימה, לא כמביטים מהצד אלא כמשתתפים בדיון ער המתנהל בכיתה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא