“איזה סקסאפיל יש למשוררים זקנים?“ על שלוש אסופות של שירת זקנה

עמוד:13

מעלה | גיליון 10 | סיון תשפ"ג | יוני 2023 | 13 בחיי האדם, שמייצגת בעיקר את דעיכת היופי, החיוניות והכישרון, לזמן שראוי למבט אנושי ואמנותי מעמיק ולמחקר . כמו כן, בעקבות עבודתם של חוקרים כמו רודולף ארנהיים, תיאודור אדורנו, אדוארד סעיד ואחרים, שהחלו להצביע על מגמות שונות בחיים היצירתיים של יוצרים מזדקנים, עלה באקדמיה ענף מחקרי של “סגנון מאוחר״ ( Late Style ) . מובן שהוגים אלה נדרשים ראשית לכל להתייחס לשאלה מאיזה גיל יוצר נחשב ל״זקן״, ורובם מגיעים להגדרה שמציבה את מירב המשקל על תחושת הזקנה הסובייקטיבית של היוצרים, ולא ככזו שתלויה בגיל אובייקטיבי . * לשם מה נכתבות אסופות שירה בדורנו ? במבט ראשון, בעידן אינטרנטי שבו ניתן למצוא כל פרט מידע באינטרנט, מדוע עדיין יש צורך באסופות שירה ( אנתולוגיות ) , לעיתים עבות כרס, שתשבנה על המדף ותעלנה אבק ? התשובה היא שדווקא בעידן האינטרנט, שבו נכחדו מן העולם כמעט כליל מילונים, אינדקסים, לקסיקונים ואנציקלופדיות, באנתולוגיות עדיין יש לנו צורך . אנשים רבים כמהים עדיין לספרות שתדבר את חייהם בסיטואציות מסוימות . למען האמת, לפחות פעם בשבוע אני מקבל פנייה בווטסאפ בנוסח : “יש לך שיר Xלע ? ״ – אנשים רוצים מילים של אחרים כדי לספר את עצמם, במיוחד ברגעים שבהם קשה למצוא מילים – עמידה תחת החופה, לידה, או, להבדיל, עמידה לנוכח המוות בהספד או בניחום אבלים . לכן, גם כיום יש ערך לאסופות שבנויות סביב נושא מסוים – כל אסופה היא בעצם מאגר מילים של אחרים ; מכלול מגוון של אפשרויות הבעה שונות ומדויקות על הנושא שעומד בלב האסופה . ולפעמים יש צורך בשיר רק בשביל קישוט, אבל לפעמים השיר פשוט מנסח באמצעות “מיטב המילים במיטב סדרן״ את התחושה המדויקת שמחפשת הקוראת באסופה, ואז האסופה היא ממש צורך קיומי עבור קוראים מסוימים : מורים לספרות, אנשי ספר משכילים ואפילו חוקרות ספרות . עם זאת, ברי כי אי אפשר לכלול באסופה את כל השירים שנוגעים בנושא שעומד במרכזה, ועל כן יש צורך בעורכים חכמים שיבחרו בקפידה את הנושא, את היצירות שנכנסות פנימה ואת אלה שנשארות בחוץ ואת הסדר שבו הם בוחרים להגיש את הדברים בפני הקוראים בדרך שמספרת סיפור שלם . כל אלה הם דברים שחיפוש פשוט באינטרנט ( עדיין ) אינו יכול לעשות . בשנים האחרונות ראו אור בעברית שלוש אסופות ( אנתולוגיות ) , שכולן מכנסות שירים שעוסקים, במובן זה או אחר, בזקנה . אני סבור כי ביקורת שעוסקת באסופות צריכה לשאול לפחות ארבע שאלות יסוד, ובאמצעותן אבחן גם את אסופות הזקנה הללו : א . שאלת המטרה : לכל עורך של אסופה יש מניעים שונים ומטרות שונות . ולכן תמיד חשוב לתהות מה המטרה ( הגלויה והסמויה ) של כינוס האסופה והאם היא מצליחה להשיג אותה ? ב . שאלת הדימוי : אסופות נושאיות חושפות דבר מה על הנושא שעומד במרכזן – במקרה שלנו הזקנה . אם כך, ראוי לבדוק, לאור המטרה של כל אסופה, איזה דימוי של נושא האסופה עולה מהקריאה בספר, והאם הוא משנה במשהו את הדימוי הנפוץ והמוכר על הנושא ? ג . שאלת העריכה : כאמור, כמעט כל אסופה כוללת מעצם טבעה עשרות שירים וחסרה, מצד שני, עשרות שירים אחרים . כמו כן, עצם הכינוס לפי נושא טומן בחובו זרע פורענות של הכללת יצירות מוצלחות פחות אך ורק בשל התאמתן לנושא הנדון . לכן, מעניין לבחון אילו שירים נכנסו לאסופה ואילו שירים חסרים בה במובהק ? ד . שאלת הסדר : בבוא העורך לסדר את השירים שכבר בחר שייכנסו לאסופה, הוא יכול להשתמש בשלל הגיונות שונים : סידור כרונולוגי, תמטי, צורני, רגשי או שילוב של הנ״ל . בשל כך, מעניין לשים לב כיצד בחרו העורכים לסדר את היצירות שכלולות באסופה . * האסופה הראשונה מבין השלוש ראתה אור בשנת 2017 : עַל שֶׁפַע הַיֵּשׁ הַנִּמְלָט – שירה בזקנה, זקנה בשירה , בעריכת מירי ורון ואמיר כהן-שלו . כבר על פי כותרתה אפשר להבין שניסתה להכיל “שירת זקנה״ משני הסוגים שתוארו לעיל : הן שירה מאוחרת והן שירה שעוסקת בזקנה . המניע של יוצרי האסופה ברור – להציג שירים של משוררים מבוגרים שעוסקים בזקנה עצמה . עם זאת, הבחירה שלא לחלק את האסופה לשערים שונים ולהציב את השירים שכונסו בה בזה אחר זה ובסדר לא ברור, יוצרת בסופו של דבר אוסף פרגמנטרי של רגעי זקנה שלא מתגבשים לכדי תמונה ברורה . כלומר, ערכה של האסופה ומטרתה הוא הגשת השירים שבתוכה ויצירת התחושה הכללית שהזקנה היא אירוע מורכב ורב- פנים בחייו של אדם . לאור זאת, גם אם לכך התכוונו עורכי האסופה, קשה לקורא לצאת מן הספר עם אמירה ברורה מה היא הזקנה וכיצד היא משתקפת בשירה . בסוף האסופה מצורפות שלוש מסות קצרות ומצוינות על זקנה ושירה, שתיים מהן נכתבו בידי עורכי האסופה ואחת נוספת בידי האנתרופולוג חיים חזן, שהזקנה היא מושא מחקרו . מסות אלה מאירות את השירים הכלולים באסופה באור מעמיק יותר, למשל באמצעות הפניית הזרקור של מירי ורון אל רעיון הספק והסתירה, שניצב, כפי שהיא מראה, בלב שירי זקנה רבים . בכך, המסות הללו הופכות את האסופה לספר שלם יותר, שבוחן את הזקנה גם בפרספקטיבה עיונית ואקדמית, ולא רק בעיניה של השירה עצמה . לפני חודשים אחדים, כמה שנים לאחר פרסום על שפע היש הנמלט , ראתה אור אסופה נוספת של שירה על הזקנה : חורפו של אביב – אסופת שירה על הזקנה , בעריכת חגית זוהרה מונדרובסקי . לכאורה, מטרתה דומה – הצגת הזקנה על פניה וגווניה השונים, על הטוב ועל הרע שבה, באמצעות השירה . כמו כן, ממש כמו בקודמתה, גם בספר זה העורכת מבקשת להעניק לקוראים תוכן עיוני שקשור בזקנה, לצד השירים . לשם כך, כל שער בספר נפתח בטקסט פרוזאי קצר של אנשי מקצוע שעוסקים בזקנה : גרונטולוגים, חוקרות, עובדות סוציאליות, מלווים רוחניים וכדומה . הבחירה דווקא בטקסטים שנכתבו בידי אנשי מקצוע העובדים לצד זקנים בעולם האמיתי, ולא בידי חוקרי ספרות, מגלה כי אין לספר כל כוונה לדבר על הזקנה כרעיון ספרותי בלבד או כטופוס שירי מנותק מהעולם ; תחת זאת, מטרתו היא לזכור כל העת את הזקנים ה״אמיתיים״ שחיים בינינו ולהבין, דרך השירה, את מה שעובר עליהם בשלב זה בחייהם . לצד שאלת המטרה והמניע, ההבדל החשוב ביותר בין חורפו של אביב ל על שפע היש הנמלט הוא שב חורפו של אביב עבודת העריכה ניכרת יותר . הדבר מתבטא בחלוקת הספר לשישה שערים שונים לפי נושאי השירים : זמן, גוף, פריחה, דורות, חסד ופרק אחרון ( זוהי כותרתו, זהו פרק העוסק בעמידה לנוכח המוות הקרב ) . כך, במקום חוויית קריאה שאינה מחולקת והופכת להיות צבעונית ופרגמנטרית, מתכוננת חוויית קריאה אנציקלופדית שמציגה חלוקה ברורה יותר לגוונים שונים הקשורים בזקנה : שירים על בגידת הגוף, בעלי גוון מסוים וקודר מאוד, אינם נושקים לשירים על האושר שבפנאי או על השמחה בנכדים, שלהם גוון אחר לגמרי . כך למשל, השער המרענן ביותר באסופה הוא “חסד״, שמציג את הזקנה באור קצת אחר מן האור הקודר והנפוץ יותר, הממלא שירי זקנה בקמטים, קמילה, שכחה ופחד מן המוות . בתוך שירים אלה ראוי לציין, למשל, את שירה של רבקה מרים “אם תביטי היטב״, שיר שנוגע בחסד של ההתכנסות הביתית הכרוכה בזקנה : “אִם תַּבִּיטִי הֵיטֵב, עָנָה וְאָמַר הַזָּקֵן, בִּשְׁעַת / בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בַּמִּרְוָח שֶׁבֵּין הַחֹשֶׁךְ לָאוֹר / תּוּכְלִי לִרְאוֹת שֶׁהַחִדֶּקֶל, הַפְּרָת / וּנְהַר הַיַּרְדֵּן, מְצִיצִים, כֻּלָּם כְּאֶחָד / מִבַּעַד לְחֹר הַכִּיּוֹר" ( עמ׳ 168 ) . אם כך, הרי שהאמירה העריכתית של עורכי על שפע היש הנמלט , שכללו את כל השירים בדיבור אחד, אך יצרו בכך דימוי זקנה מורכב ופרגמנטרי, הופכת להיות מסודרת ומונגשת יותר ב חורפו של אביב , בדרך שמעניקה לקוראים אפשרות אנתולוגית לבחור תת- נושא או עניין, מה שמאפשר שלא להתייצב מול חוויית הזקנה בכללותה . גם בכל הנוגע לבחירת השירים ישנם הבדלים רבים מאוד בין ☞ ההגיונות העריכתיים של

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא