מי שמביט בי מאחור

עמוד:5

מעלה | גיליון 10 | סיון תשפ"ג | יוני 2023 | 5 אולי הרומנטיקה המסוימת הזאת נספגה בו, כמו ברבים מבני הדור שלנו, דרך הספרות הרו סית הקלאסית . נשים שמשליכות- את עצמן בשיברון לב על פסי רכבת וגברים שלא יודעים להח זיק אהבה היו הלחם והמים של- בני הנוער אוהבי הספרים אז, עם ערגת שירי העם הרוסיים היפים כל כך גם בעברית, בהרמוניה של שני קולות . משוררי הקונצ נזוס בהתיישבות שקראה לעצמה- "העובדת" היו אלתרמן, רחל, לאה גולדברג, שלונסקי וטשרניחוב סקי . וההתנגנות הרוסית בכתיבת- כל המשוררות והמשוררים האלה – בהדהודי השפה, במקצבי השיר הבהירים, ארבע פעמות, שלוש או שתיים, בחרוזים שהם קסמים ומו זיקה בפני עצמה – זרמה כמו דנו- בה פנימית מתחת לשדות העמק,- לגבעות, לכינרת האחת והיחידה, והֵשׁיטה גם הרבה מהכתיבה השרה של יהונתן גפן . אחרי שנים, בה סתכלות מפוכחת על ההיסטוריה- הרוסית לדורותיה והטוטליטריות הרצחנית שלה על שלל צורותיה, הוא כתב : "חלמתי חלום על דנו בה / על השלג נטשה ופייר / שיר- על חלום הם נגנו בה / שהיום הוא נשמע קצת אחר . / לפייר קול עצוב ונטשה / מחייכת חיוך של דמעות / את הצחוק הרוסי לא תשמע שם / אמא רוסיה שותקת מאוד . " ( מתוך "'נטשה ופייר" ) . למות מהחרוזים האלה . ואני מוסיפה הערה כללית מתבקשת : כמעט אי אפשר לקרוא את הט קסטים של גפן נטו בלי שישָּׁמ- עו בהם שותפיו ליצירת השירים : - המוזיקאים והמוזיקאיות המצוינים והמצוינות ביותר . העמק הוא חלום, אבל לא בהכרח של מי שגדל בו . בעק בות ההתרחקות ( היחסית ) של- גפן ממנו אני מתרחקת מהסי פור הביוגרפי ונשארת עם השיר : - “אופליה הקטנה הייתה גדולה ממני . / ובעיניה שקט לא מכאן . / אופליה הקטנה הייתה יפה ממני . / וחכמה ממני כל הזמן . / בגיל חמש עשרה היא התמסטלה מיין . / היא לא לבשה מתחת שום דבר . / האנשים אמרו והם אומרים עדיין / שהיא נותנת שם לא טוב לכפר . [ . . . ] אופליה הקטנה רצתה תמיד לנוח / היא לא הבינה מה זאת אהבה / הכדורים שלה עשו לה מצב רוח רע / ומין צורה כזאתי עצובה . עצובה . / אני זוכר אותה יפה ומחייכת / כשלקחו אותה בסוף אל המוסד / וארבעים דודים עמדו על יד הדלת / ובתור ניש קו לה את היד . " ( מתוך "'אופליה- הקטנה" ) . "פחות ועדיין, עדיין פוגע" ; וכשאתה יהונתן גפן, אתה נלחם בסאגה המיתולוגית באותה מידה שאתה שבוי בקסם שלה . הסקרנות והמרחקים הנפתחים מטיסים אותך אל עולם גדול ואחר מתבנית נוף הולדתך, שממילא ומזמן כבר לא מספקת אותך ואתה מואס בתכניה ובערכיה . החלום רצה להתממש בהשתייכות לתרבות המוזיקה המ חשמלת של רוק ורית'ם & בלוז . - בתגליות הסמים והסקס החופ שי, בשפה שלמה, חדשה, תודע- תית-מילולית-פוליטית, שמנסחת- הבנות אקוטיות בישירות נטולת פאתוס : "אתם – אדוני המלח מה שרוצים להרוס את העולם . / - אתם - שהמצאתם את הרובים ואת הלהביור . / אתם - שבראתם את מטוסי הקרב ואת הנפל"ם . / אתם – שתמיד נשארים מאחור . / אתם – שלא עשיתם שום דבר בשבי לי מלבד לזרוע הרס מסביבכם . / - אתם – שמשחקים בעולם שלי כאילו שזה צעצוע שלכם . / אתם – ששמים לי רובה ביד ואומרים, "נו, ישחקו הנערים . " / אתם – שת מיד מביטים מהצד – רחוק מאיפה- שעפים הכדורים . / אני מביט לכם לתוך העיניים / ורואה את המוח שלכם, המפחיד . / כמו שרואים דרך המים את הבוץ בקרקעית . " ( מתוך "אדוני המלחמה" של בוב דילן בתרגום יהונתן גפן ) . מי יכול לתרגם את השיר הזה ככה, בסערה תהומית . רק מי שכתב : "אני כותב שמי שלא היה שם יידע שכל שלום עדיף על יום אחד שכזה, שבו ילדים בני תשע עשרה שוכבים מרוטשים אל הסלעים וילדים אחרים הופ כים בן לילה למטורפים" ( מטור - ב"מעריב" ) , ומי שהנסיך הקטן מפלוגה ב' צנח לידו על החול הרך והבטיח לו שישוב : "והיה אם יופיע שם ילד אחד / שפניו שוחקות ושיער לו זהב / תדעו שזה הוא ותושיטו לו יד / ולט פו את אבק המדבר מעיניו . / ואז - תעשו עמי חסד קטן / כתבו נא מהר לכל אימותינו / שירווח להן קצת ויפוג צערן" ( מתוך "הנסיך הקטן" ) . "היונה הלבנה כבר זקנה", הוא אמר . הקרבות נגד אדוני המלח מה, שחיתות השלטון, פוליטיקת - הדת המסואבת, זוועות הכיבוש ועריצות ההתנחלות בשטחים, הפכו למלחמת עצמאות קשה על הדמוקרטיה הישראלית, המו תקפת בידי האופל של נתניהו - ושל שותפיו הקרימינליים . קצת לפני שגפן מת הוא כתב לחברו כאח לו יאיר לפיד : "כמתאגרף מקצועי אני מבקש ממך, בימים הנוראים האלה – אנא, הסר את הכפפות והכה בהם ללא רחמים, גם מתחת לחגורה . אחורנית ימי נה, מכה לסנטר ונוק-אאוט קטל- ני . No more nice guy . [ . . . ] אני - מכיר את זה טוב : כעוכר ישראל אני יודע – אם אני שנוא אני קיים . וכן, למדתי גם לשנוא וכתבתי לא פעם : רק מי ששונא את הארץ שהוא אוהב הוא פטריוט אמיתי [ . . . ] אין לי ספק שאנחנו נחזיר את הצדק והדמוקרטיה וננצח את כוחות הרשע המתפשט והכללי . השנאה תתחלף באהבה . " אמן, יהונתן . יקרת לנו מאוד . תודה על השפע שהענקת . המלצת שבוע הספר - יואב רייס דז׳ונה בארנס | חורשלילה | מאנגלית : גיורא לשם | כרמל, 2004 | 204 עמודים איני זוכר כיצד הגיע אליי עותק של הספר באנגלית – הייתי נער מרעננה לפני הגיוס – אבל אני בהחלט זוכר את ההשפעה של הספר עליי . למען האמת די נאבקתי עם השפה העשירה, הפתלתלה והחמקמקה של דז׳ונה בארנס, נוסף על שלל הדמויות הססגוניות, אבל כשסיימתי את הקריאה היה לי ברור שקראתי רומן בעל משמעות עמוקה . בארנס הייתה חלק מקבוצה של אמריקאים ( גרטרוד שטיין, ארנסט המינגווי, הנרי מילר, עזרא פאונד, אליס ב׳ טוקלס ועוד ) שהיגרו לפריז בתחילת המאה ה- ,20 ושם המציאו את עצמם מחדש וגם עיצבו תת-תרבות של חיי בוהמה ושל סלונים ספרותיים, ששלטו באותה התקופה . כל אחת ואחד מהם הלך עם האמת הפנימית, והם אפשרו מרחב לחיפוש העצמי שדיבר אליי כל כך, בקורטוב קוסמופוליטיות מרהיבה . גם לברלין וללונדון ולערים נוספות ברחבי אירופה הגיעו שלל טיפוסים מרחבי העולם שקבעו בהן את מושבם, ואף הם היו כור היתוך של תקופה מרתקת באירופה – וגם אני חיפשתי הגדרה, שיוך וקבלה . הספר מתנהל בין וינה, ברלין וכמובן פריז – דקדנס, סלונים ומועדונים ספרותיים, זהויות מיניות, קרקסים ועיר האורות, בעיקר באזור שסמוך לכנסיית סן סולפיס . גם אני רציתי להיות חלק מהם, ודרך הספר הרגשתי כך . תחושת הזרות הייתה חלק ממני בשנים ההן, ורציתי כל כך להיות במקום אחר, להמציא את עצמי מחדש, למצוא קבוצת הזדהות שבא אוכל לחוש באמת מי אני . הספר הזה הגיע אליי בדיוק בזמן . מי מאיתנו לא חווה משברים ושיברונות לב – החיים סיפקו לנו שלל מצבים כאלו, ובכל פעם שחיפשתי מקור להשראה ולהעצמה מצאתי איכשהו שוב את הספר בידיי . כל אחת מהדמויות רצתה להרגיש נאהבת, נחוצה ומקובלת . הם יצרו חבורה שתגן עליהם מן החוץ ותהיה מקור כוח עבור כל אחד ואחת מהם . וגם אני חיפשתי את כל אלה ומצאתי . כעבור שנים יצאה המהדורה העברית של הספר בתרגום נהדר של גיורא לשם זכרונו לברכה . חזרתי לקרוא בספר כמה וכמה פעמים, ובכל פעם גיליתי תובנות נוספות .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא