"אֵיפֹה הַצַּדִּיק שֶׁיַּחֲזִיק אֶת הָאָרֶץ"

עמוד:5

מעלה | גיליון 8 | כסלו תשפ"ג | דצמבר 2022 | 5 ( 1989 – 2007 ; 35 גיליונות ) . היה זה כתב עת בינתחומי ירושלמי שהופיעו בו שירה, פרוזה, תר גום, ביקורת, אומנות פלסטית, - ביקורת קולנוע ומחקרים בפי לוסופיה יהודית . כמו כן, ייסדה - וניהלה אמנותית את כנס "כיסו פים" ( ראשי תיבות : כנס ירושלים - לסופרים ולמשוררים יהודיים ) , שהתקיים חמש פעמים ( ,2007 ,2009 ,2013 ,2015 2019 ) , קיימה סדרת ראיונות ארוכים עם משוררים ברדיו מליץ, ועוד . שירתה, היוזמות של דימוי ו"כיסופים" ומכלול מפעלותיה מציבים אותה בחזית השירה והספרות העכשווית . היא פרצה דרך לנשים יוצרות ויזמיות ולצי בור היהודי דתי ; עד לפנחס-כהן - לא זכורות לי מייסדות ומנהלות אמנותיות עצמאיות של כתב עת ושל כנס ספרותי גדול שאיננו אקדמי, ולא תשתיות ספרותיות משמעותיות לשירה יהודית יש ראלית . כלומר, היא פתחה שער - לבאות ולבאים אחריה . לדוגמה, המשוררת הירושלמית בת דורה, גבריאלה אלישע, הקימה את כתב העת מרפסת ( 1990 – 1992 ) וצ- עירים מהמגזר הדתי הקימו את כתב העת משיב הרוח ( 1994 ) . פנחס-כהן, ילידת יפו, התגו ררה בענתות וברחובות, אך רוב - ימיה הבוגרים חיה בירושלים . אבקש להתמקד בקצרה בממד המקומי של פועלה כדי להמחיש ולהוקיר את החיוניות שלה כרא שת קהילה ספרותית, שבה גדל- תי ושבה אני שותף . בעידן שבו - מרבית ממשוררי זמננו עסוקים בנטילת אחריות רשתית על ציר הזמן הפרטי שלהם, חשוב להע לות על נס מנהיגה הנוטלת אח- ריות קהילתית לוקאלית ומקדמת - יוזמות, אשר במדינה קטנה הופ כות לנחלת הכלל ; ועוד, "כיסו- פים" והאנתולוגיות הרב-לשוניות - שערכה מעידים אף על חזון ספ רותי בינלאומי לקהילתה . - פנחס-כהן מזוהה דורית ופואטית עם משוררות ירושלמיות בנות דורה, ילידות שנות החמי שים כגון רבקה מרים וגבריאלה - אלישע, אך גם עם הדור המבו גר יותר של ילידות שנות הארב- עים, כגון אסתר אטינגר, יהודית - מוסל אליעזרוב, חיה אסתר, חמוטל בר יוסף, מיכל גוברין, אמירה הס, חדוה הרכבי וברכה סרי . כולן משוררות רליגיוזיות, וחמש הראשונות מזוהות ספצי פית עם פואטיקה יהודית ישרא- לית . שני דורות אלו של ילידות - שנות הארבעים והחמישים עיצבו את פני השירה הירושלמית ותרמו רבות להתפתחות השירה היהודית העכשווית בכללותה . ראוי לציין, שלצידן פועלים בי רושלים משוררים גברים, בעיקר - ילידי שנות החמישים, אשר לרו בם פואטיקה המשוקעת במקורות - יהודיים : צבי עצמון ( יליד 1948 ) , בני שבילי, יוסף עוזר, יוחאי אופ נהיימר, מנחם לוברבוים, שמעון - שלוש ועוד . מפה זו מציבה את השירה הנשית הירושלמית בחזית ואת פנחס-כהן כמנהיגה מקומית בעלת חזון, שהובילה את קהילתה בכל האמור לייסוד חלוצי של תשתיות ספרותיות איתנות ; ובמ פתיע פנחס-כהן הייתה הצעירה - מכל המשוררות שאוזכרו . הנהגה זו הסתמכה לא רק על יכולת יזמית, אלא אף על שירה משובחת . ואכן, הנהגה ותעוזה אלו ניכרות גם בפואטיקה פו רצת דרך, שופעת ומשוכללת . - לאור זאת, אנסה להציע כאן נוסח לשירה זו : פואטיקת כובד . היא מאופיינת בחוויה של קריאה מושהית או מאומצת עקב מעכבי קריאה : אניגמה, רמיזות לטקסטים פחות מוכרים, שפע של מוטיבים ואמצעים אמנותיים, שימוש בלעז ועוד . שורשי פואטיקה זו של פנחס-כהן מצויים בשירת הנבואה והפיוטים העבריים, כלומר במסו רת, בעבר ולמעשה, בשירה של - גברים . פנחס-כהן ניכסה בזאת ( ובהזדמנויות אחרת ) את שיח המקורות היהודיים הגברי כאקט של אמנציפציה נשית ( ראו את מאמרי העוסק בפואטיקת כובד : "חוש הביקורת, פואטיקות דָחף ורָחף", מעלה ,3 ספטמבר 2021 ) . שירתה של פנחס-כהן היא במשקל בינוני-כבד ; כלומר, היא בעלת כובד, אך כפי שיודגם בה משך, היא מעוצבת גם על ידי - מרכיבים מאזנים ואף מנוגדים שמקלילים אותה . בעידן גילני של תרבות צעירים, תרבות פופו לרית, תקשורת המונים ומהירות, - המושג "כובד" הוא בעל סטיגמה שלילית, אלא אם הוא בהקשר פופולרי ( תחרויות ספורט במשקל כבד או רוק כבד ) . באופן כללי כובד מסמן בימינו זקנה, תרבות עבר שחלף זמנה ( לעיתים סוג של קרינג' ) , אינטלקטואליות מוגז מת, איטיות, עודף שומן, העדר - קוּל וכדומה . לכן הבחירה לכתוב שירה עכשווית באחת מקטגוריות הכובד היא תנועה נגד אופנות אלו, אשר מתאימה למסריה הח תרניים של שירת פנחס-כהן . - לכן מטרות פואטיקת הכובד הן, בין השאר, לזכות את המשוררת בהכרה מקובעי טעם מסורתיים ( כמו האקדמיה ) ובו-זמנית לי צור פואטיקת כבוד : שירה גבוהה - של רוממות רוח, שפה ואמונה . זו תביעה רוחנית והצהרתית של משוררת הדורשת התייחסות רצינית לשירתה, וממילא לשי רת נשים בכלל . ועוד, מעצם כך - שהפואטיקה שלה משוקעת בשיח המקורות היהודיים, הדרישה היא אף לזכות בשוויון בשיח זה . כלו מר, זו מחאה נגד הגישה הפט- ריארכלית הדכאנית ( לפחות לפי - הפרשנות העממית והשמרנית ) של "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" ( תהלים, מ"ה, 14 ) . הפואטיקה הכבדה היא הדרך הספרותית שבה פנחס-כהן ביססה את מעמדה העוצמתי, החזק והמו ביל של שירתה . כך היא ביקשה, - כמו מנהיגה או נביאה, לשאת את משקלו של העולם, כמו אטלס שהחזיק את העולם על כתפיו . למעשה, היא טוענת שאין בנמצא גבר או צדיק שיחזיק את העולם ומכאן יש אופציה שזו המשוררת, אשר תישא בנטל : "וּבַת קוֹל יָצְאָה וְקָרְאָה בְּאָזְנַי / אֵיפֹה הַצַּדִּיק שֶׁיַּ חֲזִיק הָעוֹלָם בְּיָדָיו / אֵיפֹה הַצַּדִּיק - שֶׁיַּחֲזִיק אֶת הָאָרֶץ בְּיָדָיו / אֵיפֹה הַצַּדִּיק שֶׁיַּחֲזִיק" . ( מתוך "היום בו הארץ החלה להקיא" ; פנחס- כהן 2008 : 94 ; רוב הדוגמאות במאמר הן מ שביעית, כל השירים עד כה [ 2008 ] , אולם העקרונות הפואטיים של שירתה באסופה נוכחים גם ביתר ספריה ) . כאמור, לבחירה בהתגברות על המשקל הכבד יש ממד נשי חתרני – הרי, אין במיתולוגיה אטלסית . ועוד, לאשה או למשוררת לא מייחסים בדרך כלל כובד ראש ; אם כבר מייחסים לה קלות דעת . כובד ראש במובנו החיובי ( לא הטרחני ) , מרמז לעומק – ועו מק נוצר מכבדות, אלא שכאמור - זהו אינו מרחב אסוציאטיבי נשי . המעמד של משקל כבד בספרות דומה למעמדו בענפי ספורט שו נים, כגון איגרוף . האלוף במש- קל כבד נחשב לחזק ביותר כלו- מר, לאלוף העולם . לדוגמה, יש - הרואים במוחמד עלי, הראשון בהיסטוריה שזכה שלוש פעמים באליפות העולם במשקל כבד, המתאגרף הגדול בכל הזמנים . מן הסתם, אין כאן מקבילה נשית, אולם זה בדיוק העניין – בקטגו ריית כוח זאת של שירתנו פנחס-- כהן היא לוחמת מדרג ראשון . וכך, לראשונה בשירה העברית, שירתה מעניקה לנשיות ייצוג מכובד של כבדות . לדוגמה, ארבע שורות מהמחזור "פנים בית . טבת" : "רַק d . n . a חָכְמַת נָשִׁים / לְהַשְׁתִּיק דְּבָרִים בְּמַעֲשִׂים . / בְּבֵית הַשֶּׁחִי שֶׁלִּי מִסְתַּתֵּר שָׂדֶה / וּבַיִת וְחָצֵר בִּשְׁתֵּי רַגְלַיִם" ( שם : 137 ) . זאת אומרת, גוף האישה הוא חו כמה, אדמה, בית, ולכן היא מרכז - הכובד של העולם . בשורות אלו מעוצבת זיקה חיובית בין חוכ מה נשית לכובד : היא כוח קוסמי - שאין קיום בלעדיו . אפילו הארוס והמיניות בשי רתה של פנחס-כהן כבדים, כמו - למשל בשירי הקינה הכואבים בלבן זוגה שירי אורפאה . לדו- גמה, שני בתי הפתיחה וקופלט הסיום של "חצי תאוותי" : "כַּמָּה רָצִינוּ אֶת חֲצִי תַּאֲוָתֵנוּ / לְקַיֵּם כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ / תַּאֲוָתֵנוּ מְתֻקֶּנֶת עַל פִּי הַדִּין וְעַל פִּי הַחֲלוֹם / / לֹא יָדַעְנוּ אָז לִשְׁקֹל כַּמּוּת, לְמַשֵּׁשׁ וְלוֹמַר : זֶה הַדָּבָר הַזֶּה / עַיִן תַּחַת עַיִן / יֵצֶר תַּחַת יֵצֶר / יָרֵךְ תַּחַת יָרֵךְ [ . . . ] זוֹ רַק יָדִי שֶׁנּוֹתְרָה / מְעֶבְרָהּ הָאַחֵר שֶׁל דֶּלֶת כְּבֵדָה" ( שם : 203 ) . תיאור הת- שוקה הנשית מלווה באופן יוצא דופן, מקורי וכבד, בשדה סמנטי משפטי ( "תַּאֲוָתֵנוּ מְתֻקֶּנֶת עַל פִּי הַדִּין" ) ובשקילה כמותית של יצ רים . השילובים בין ארוס לטנטוס, - תאווה מלאה לחצי תאווה, הער בוב בין יצירה ( דיו ) למוות ( דם ) , - ממוקדים בעיקר באובדן – בדלת הכבדה, שהיא מטאפורה למחיצה בין חיים למוות . סינתזות מודרני סטיות אלו מאירות בדרך אמיצה - וחדשנית, הייחודית לפנחס-כהן, זיקה עמוקה, קיומית ורלוונטית בין ארוס לכבדות . הדיאלוג של פנחס-כהן עם מקו רות יהודיים נדון במאמרים רבים, - וכאן רק אציין אותו כמאפיין דו מיננטי ביצירה של הכובד ; הכובד - כאן משמש עוגן ספרותי, לשוני ותרבותי, הנוטע את שירתה בה קשרים לאומיים ומסורתיים עמו- קים ומגוונים . ההתמודדות במש- קל כבד בזירת הספרות היהודית - ☞ טומנת בחובה גם שאיפה פרידה מחוה פנחס-כהן

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא