לחזור אל השקול

עמוד:13

מעלה | גיליון 7 | תשרי תשפ"ג | ספטמבר 2022 | 13 סגנוניות בין המודרניסטים הבול טים בשירה העברית בשנות העש- רים והשלושים – שלונסקי, פוגל - ובני דורם ; המחלוקות הפרוזודיות העיקריות בתקופת ההשכלה ; די למת המעבר מהברה אשכנזית - לספרדית בארץ ישראל, והרי תמוס ה"מקראי" כמפלט לאלה - שהתחבטו בין שתי הדרכים ; או השוואה פרוזודית בין גרסאות שונות לאותם שירים כדי להמ חיש את הדילמות הסגנוניות של - מחבריהם ( גולדברג ושלונסקי ) . מסקנות מעניינות נוספות שעו לות מהספר קשורות גם בכך - ששביט הוא בן "דור השינוי" . הוא החל ליצור ולחקור כשזך, יהודה עמיחי ואחרים בדורם בי ססו את המהפך האמור, ובדיעבד - אפשר לקרוא את מקצת הדברים כעדות של בן התקופה על דיל מות סגנוניות מרכזיות שאפיינו - אותה . הדבר ניכר בייחוד במא מרים המעמידים במרכזם את זך - ואת עמיחי, היוצרים הצעירים ביותר בקובץ שלאורם נבחנות תופעות היסטוריות רבות . בהמשך לשאלה הנצחית ( והטרחנית עם הזמן ) אם היה או לא היה "נוסח זך", כלומר אם קמו לזך חניכים מובהקים או שהשפעתו ניכרת רק במה שהוציא ממוסכמות השירה המקומית – שביט המחיש מזמן את מה שרבים אומרים עד היום בעיקר מתוך אינטואיציה : אם יש "בעל נוסח" אמיתי בשירה היש ראלית משנות השישים ואילך, - הריהו עמיחי ולא זך . מסקנה זו, על בסיס דברי שביט, נובעת מכך שזך נשען בכל דרכו – במידה משתנה – על משקל, צורות וחריזה, ואילו עמיחי עבר בהדרגה להישען על תחביר ועל תבניות רטוריות . שביט הדגים זאת בדרכי השימוש של עמיחי במבני חזרה ( בייחוד אנפורה ושְׁ לילה ) , מנִייה ותבניות רטוריות : - "לא – אלא", "כמו – כך", "ראי . . . " וכו' . הצמצום הריתמי של עמי חי, שמדִברי שביט נראה כהתנז- רות או כהזדככות, התווה במידה - רבה את גבולות המקצב המקוב לים בקרב משוררים רבים בחמשת - העשורים האחרונים . אף ששביט לא עסק במאפיינים ריתמיים בשירה העברית שהתגלו אחרי שנות השישים, ובוודאי לא במתחים בין קלאסיציסטי לפרו זאי שניכרים בה בשנות האלפיים, - מסקנתו מהעיון בעמיחי עוד תקפה : משוררים עברים רבים מאז ועד היום הסיטו את המיקוד הסג נוני שלהם ממשקל ומחרוז לתח- ביר ולסמנטיקה . בעשורים האח- רונים בולטת גם העברת הפוקוס - מהצורה השירית ( השפה והמק צב ) אל בניית הפרסונה השירית - – "דמות" שמשוררים מטפחים גם מחוץ לשירתם . ייתכן גם שכל זה נובע בעיקר משאיפה פשוטה לביטוי הדורש מקסימום יעילות במינימום מאמץ, וזך ועמיחי נתנו לכך "הכשר תרבותי" לצד הש פעות פואטיות חיצוניות, בעיקר - מאנגלית ומפולנית . ויש להביא בחשבון גם את הקושי בתרגום שירה שקולה, עשירה במקצביה או מרובדת בלשונה . כך או כך, אין כאן מקום להאריך בנושאים אלה, אף שבכוחם להצביע על דעיכת העיסוק בריתמוס בקרב משוררים וחוקרים . להבדיל מהנושאים האלה, שנו תרו רלוונטיים עד היום בביקורת - השירה העברית, במבחן הזמן ניכר בקובץ של שביט חיסרון שאולי לא בלט כשהמאמרים הת פרסמו לראשונה, אך כיום עלול - לצרום : שביט שרטט את תולדות הריתמוס בשירה העברית החדשה לפי שושלת גברית בלבד . אפשר להבין למה האיש שפרסם ספרים של יונה וולך, חדוה הרכבי, רחל חלפי, אפרת מישורי ואחרות לא כתב על דרכיהן המיוחדות ברי תמוס – הן קיבלו על כך הכרה - אחרי תקופות מחקרו . אולם גם בחקר תקופות אלה הובלטה בע שורים האחרונים התרומה הסג- נונית-ריתמית של משוררות כנגד - משוררים שהאפילו עליהן . מרים סגל, למשל, כתבה על תרומתה של רחל לביסוס הריתמוס הארץ- ישראלי ( כנגד שלונסקי, שקיבל על כך קרדיט עיקרי או מלא ) , "ואורי ש' כהן כתב על נוסח גו- לדברג" ( שעמיחי ופגיס נחשבו תחילה לתלמידיה בשירה ) כנגד "נוסח שלונסקי-אלתרמן" – אומ נם לא מבחינה פרוזודית, אך יש - מקום גם לבחינה כזאת . גם אם לא היה טעם לעדכן מבחינה זו את המאמרים, בולט כאן מחסור בולט בחקר הפרוזודיה העברית שטרם תוקן במלואו . ועוד בנוגע לעדכונים : בפני המחבר והעורך עמדה דילמה אם לפרסם את המאמרים כמו בפר סום הראשון או לעדכנם . השניים - בחרו בדרך הקשה – עדכון הבי בליוגרפיה – והדבר ראוי להער- כה, אולם היה מקום להקפיד עוד - בעניין זה . לעיתים הדבר מובן מאילוצים טכניים, למשל ההתע למות של מאמר מוקדם ( פורסם - במקור ב- 1978 ) שעסק ב"מליצת ישורון" מהמחקר המקיף שפרס מה עליו טובה כהן ב 1988 . לעי-- תים הוא תמוה, למשל בהצטדקות - של שביט על שאין ביכולתו "לע מוד על צורות הריתמוס החופשי-- המקראי בשירת ביאליק" במאמר שנדפס לראשונה ב- ,1975 אף שמאז הוא עמד על כך בהרחבה ( בספרו חבלי ניגון , והדבר לא הוז- כר ) ; או במאמר מ- 1979 שייחס את מקור השם "אילאיל" בשירי טשרניחובסקי לקנוט המסון – בלי להתייחס לכך שב- 1975 פורסמה הצעה משכנעת יותר הקושרת את "אילאיל" לשם "רָחִיל" ( רחל ) ולאישה ספציפית . עם זאת, אלה דקדוקי עניות לנוכח הקובץ המ גוון והיפה, וכדאי להפנות לרבים - מפרקיו תלמידי ספרות וחוקרים מנוסים גם יחד . ודווקא עם המסקנה הזאת אחזור לעניין שהעליתי קודם ואשאל : האם השיר הפרוע בכלל רלוונטי לרוב קוראי הספרות הע ברית וכותביה כיום, ולמה הנו- שאים שבמרכזו נהיו כה שוליים ? - ב . קצרה היריעה למענה מקיף על השאלות האלה . אנסה להת חיל בפרט משעשע : שנותיו של - עוזי שביט באוניברסיטה – מש נות השישים עד תחילת העשור - הקודם – חופפות לרוב שנות הע לייה והנפילה של חקר הפרוזו- דיה באקדמיה הישראלית . אפשר - לראות זאת בשנתוני הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב שהועלו לאתר האוניברסי- טה . העיון בהם רלוונטי לענייננו לא רק משום שכל המסלול האק דמי של שביט, מבי-איי עד פנ- סיה, התרחש במוסד זה – אלא - גם מפני שהחוגים לספרות בתל אביב ריכזו, בייחוד בשנות השי שים והשבעים, את עיקר המחקר - בפרוזודיה עברית מודרנית ואת רוב שיאיו . העיון הפרוזודי הש תלב היטב בגישה הסטרוקטורלי- סטית ששלטה שם באותן שנים, - והוכחות לכך נראות בכתב העת הספרות , אם יצליחו באחד הימים להעלותו לרשת . עיון בשנתונים מגלה עושר מרהיב בלימודי הפרוזודיה בגי למן של הימים ההם . בתשל"ג, - למשל, עסקו כעשרים כיתות בפ רוזודיה באופן מוחלט או חלקי : - שיעור החובה בחוג לספרות עב רית כלל שמונה קבוצות תרגול, - ובחוג לתורת הספרות היה שיעור נפרד עם שש "חוליות הדרכה בפרוזודיה" . באותה שנה נלמדו גם הקורסים "מגמות פרוזודיות בשירה הארצישראלית מרחל ושלונסקי ועד ימינו" של שביט ( אז הוא דווקא החשיב את רחל ) , "ריתמוס ותחביר : בעיות בשירה ובתאוריה" של הרי גולומב, שי עורי המטריקה בחוג ללימודים - קלאסיים ועוד . המצב נשאר בערך כך עד סוף שנות השמונים, וש מות קורסים מאז יעידו . למשל : - "פואטיקה סטרוקטורלית : חלק א – פרוזודיה", "פרוזודיה ול שון השירה" ( הרשב ) ; "ריתמוס, - תחביר ואינטונציה בשירה" ( גו לומב ) ; "עיונים בלשון השירה - העברית החדשה ובתבניותיה" ( שולמית לבוא ) ; "תמורות והת פתחות פרוזודית בשירה העברית - מרמח"ל עד ימינו" ( שביט ) . בד בבד, לפי השנתון, לימדה דורית מאירוביץ מתשמ"ב עד תשמ"ה ברציפות סמינר בשם "מ'כוכבים בחוץ' ל'שירים שונים' : מאלת רמן לזך" . מתשמ"ו עד תשמ"ח - היא לימדה סמינר בשם "שינויים בפואטיקה של השיר : מקרה מבחן מאלתרמן לזך" . בשמות הקורסים האלה יש עדות לשתי בעיות עיקריות בלי מודי הפרוזודיה ובמחקרה, אשר - תרמו כנראה להידרדרות הת חום בארץ ובמקומות נוספים, אם - כי בהם איני מתמצא : ראשית, הוראת הפרוזודיה העברית המ סורתית, ולפיכך גם רוב המח- קר בה, מתבססים על ידיעה לא - מעטה בדקדוק העברי ועל לשון הספרות . קשה להבין את רוב שי טות המשקל העברי בלי לדעת - לנקד – דרישת חובה בחוג לס פרות עברית בתל אביב לאורך - עשורים – או לפחות להבחין בין שוואים, לזכור איך נהגו התנו עות בתקופות שונות וכיו"ב . כיום - רבים מבוגרי מערכת החינוך כלל אינם יודעים מהי הברה ואיך לק רוא טקסט מנוקד . גם השינויים - הרבים במוסכמות המשקל מאש כנזית ל"ספרדית" ומשם לישרא- לית, שלא לדבר על שירת ספרד, - ☞ מרחיקים את רוב הקוראים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא