1 מבוא בצורה של אוטוביוגרפיה: זהות ישראלית, קולנוע והגירה

עמוד:12

] 12 [ מצ׳רלי עד שולי : הקולנוע העממי והמצאת הישראליות התרבות האירופית ממנה היא ברחה, על גבו של כל מי שמשתייך לתרבות המזרחית — בין אם ערבים או יהודים . אבל תופעת ה״מזרחיוּת״ בלטה לי במיוחד בשל ניסיון החיים שלי : כיוון שלא גדלתי בישראל, פעמים רבות אני חש שאני מבין את התופעות בארץ בצורה אחרת מאשר ילידי המקום . בשל הרקע שבו גדלתי, בשל מי שאני . לכן אני רוצה לנסות להסביר את הפער הזה בהבנה שלי את הקטגוריות ״מזרחי״ ו״אשכנזי״ באמצעות עיקוף אוטוביוגרפי, להסביר מהיכן אני מגיע, כדי לנסות ולהבהיר את הדברים כפי שאני רואה אותם . בארגנטינה אין מזרחים . כלומר, זה לא שלא קיימים יהודים יוצאי מדינות אסיה וצפון אפריקה . יש לא מעט כאלה . אני אחד מהם למעשה, לפחות במידה מסוימת . אבא של סבתא שלי, פראל סעל, הגיע מסוריה לארגנטינה בגיל 15 . לפי המיתולוגיה המשפחתית פראל הצעיר גדל בדמשק בתחילת המאה העשרים . אי שם ב- 1915 משפחתו קיבלה גלויה מדוד שלו, שעזב זמן-מה לפני כן לארגנטינה . בגלויה הדוד סיפר כמה טוב שם ועד כמה הוא מצליח . פראל, שחלם על עתיד טוב יותר, רצה להגיע גם הוא לאמריקה — לאמריקה הדרומית . הוא לקח את הגלויה מבלי שאמו תשים לב לכך, הכין לעצמו תיק או שק קטן, נפרד מאמו, ואמר לה שהוא יוצא לבית הספר אך למעשה עלה על רכבת לאלכסנדריה, ומשם התפלח לאונייה לבואנוס איירס . אם אני זוכר נכון את הסיפור, פראל נתפס באונייה והוכרח לעבוד שם . בהגיעו לנמל בואנוס איירס, מבלי לדעת ספרדית, הוא הראה את הגלויה עם הכתובת לאנשים שונים וכך הצליח למצוא את דרכו עד למפתן דלתו של הדוד . הדוד היה המום ומלא כעס כאשר הנער בן ה- 15 עמד בפתח ביתו, כאילו מצפה שעכשיו חייו יהיו טובים יותר . הם שלחו גלויה לאמו להודיע לה שפראל נמצא בארגנטינה, וכמובן שדודו הכריח אותו לעבוד בתמורה למקום מגורים אצלו . לאט לאט פראל התחיל את חייו החדשים בארגנטינה, הוא פגש את סופיה, בת למהגרים יהודים טורקים, הם התחתנו ונולדו להם שישה ילדים, עם כולם הם דיברו ערבית, בבית ששילב בין תרבות יהודית ספרדית מזרח-תיכונית לבין זהות ארגנטינאית מקומית . בתו הבכורה הפכה עם השנים לסבתא שלי, סבתא שָׂרִי . כשהייתי ילד, סבתא שָׂרָה, שָׂרִי או כפי שקראנו לה שָׂרִיטָה, הייתה עקרת בית שנהגה להכין מאכלים ערביים וטורקיים . היא הייתה מכינה כעכעת, או כמו שקראנו להם בארגנטינה ״כעכֶס״ ועוגיות נוספות, שמבחינתי הן היו העוגיות של סבתא . רק מאוחר יותר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר