|
|
עמוד:10
10 חמישה מתקני עולם שלא הותירו חותם מיוחד * * * לפני קצת פחות מעשר שנים התחלתי לאסוף, אובססיה שהתחילה במשבר גיל ה- 40 ושרדה יפה אחריו . אני אוסף בעיקר ניירת ומתרכז בתרבות והיסטוריה ישראלית, בדגש על תת-תרבות ותנועות שמאל ומחאה . כמה שיותר אזוטרי יותר טוב . כך שכשאני כותב שהאוסף הקומוניסטי התגלגל אליי, אני בעצם מתכוון שקניתי אותו מסוחר מזן אנשי שוק הפשפשים שמכיר את תחומי העניין שלי וצד אותו עבורי . גולת הכותרת האספנית היא פנקס חבר המפלגה שכמותו לא ראיתי לפני כן או אחרי כן . מעניינים גם המכתבים שקיבל מראשי המפלגה לאורך השנים, חלקם מעלים חיוך : ״אנו מעריכים אותך כאינטרנציונליסט למופת שעמד במבחני התקופה כראוי לקומוניסט״, כתב לו היו״ר מאיר וילנר ביום הולדתו ה- 70 . ״הודות לחברים כמוך מפלגתנו יכלה לעמוד מול נחשולים שחורים שאיימו לחסלה או להורידה מהפסים הקומוניסטיים״, התפייט ביום הולדתו ה- 75 . עוד בערֵמה : גלויה עם פורטרט של החבר לנין, כרטיסי כניסה לוועידות המפלגה, ניירת מפלגתית שונה ומשונה * . * ממצא כייפי במיוחד : סטנסיל מ- 1975 של גוף מפלגתי המתהדר בשם ״המחלקה המרכזית לחינוך פוליטי-רעיוני״ — תדריך ללימוד עצמי של מאמר של מרקס בשם ״שכר, מחיר ורווח״ . החברים התבקשו לקרוא ולשוחח ביניהם על הפרקים, כשהמפלגה מספקת להם שאלות מנחות לניהול השיחה : מדוע התנגד הפועל האנגלי ג'ון ויסטון להעלאת השכר, כיצד מפריך מרקס את הטענה שסכום השכר הוא קבוע ? מה הקשר בין המאבק להעלאת השכר לבין המעגל המחזורי של הייצור הקפיטליסטי ? אין מה לומר, הקומוניסטים ידעו לחגוג באק-אין-דה-דייז .
|
|