|
|
עמוד:14
14 | חמישים שנה ויום מיטוט חמאס ושחרור חטופים — ולא פעלה בשיתוף מדינות האזור הידידותיות כדי להגיע להישגים מדיניים . באירוע שהחל בשמחת תורה תשפ"ד נכבשו חלקים ממדינת ישראל, נרצחו מאות רבות של אזרחים חסרי מגן ועשרות אלפים פונו מבתיהם . נכון למועד כתיבת שורות אלה רבים טרם שבו לבתיהם, גם לא בצפון הארץ, שם התנהלה חזית נוספת — מול חזבאללה . המדינה מתמודדת בחזיתות נוספות — מול איראן, ביהודה ושומרון, מול החות'ים בתימן ולפרקים גם בסוריה ועיראק . מה שהיה העורף הישראלי הפך לחזית . מערכות הבריאות והביטחון ומרכזי השיקום הפיזי והנפשי מטפלים באלפי פצועים, נכים והלומי קרב . ומעל לכול, נחטפו 251 איש, רובם אזרחים, ובהם גם מי שנהרגו עקב סירובה של ממשלת ישראל לשלם את המחירים שנדרשו לצורך שחרור מי שהמדינה כשלה בהגנה עליהם . חלקים ממדינת ישראל הם כיום אזורים מוכי אסון וטראומה הטעונים שיקום . מדובר ביישובי עוטף עזה והערים הסמוכות וכמעט בכל היישובים, העיירות והערים שסמוכים לגבול הצפוני . השיקום הנפשי והפיזי אינו פשוט כלל ועיקר, ופרק הזמן שיידרש הוא ארוך . בנסיבות אלה יש צורך לנסות לתת מענה לשאלות המתבקשות — מה קרה ב- 7 באוקטובר ( ואולי עוד קודם ) ? למה זה קרה ? ומה צריך לעשות כדי שזה לא יקרה שוב ? — ניסיון לתת מענה לשאלות אלה מעורר קשיים לא מעטים . ועוד לפני שאלות אלה, יש צורך להבין איך בודקים, איך חוקרים, מי חוקר, מי נחקר, מהן סמכויות החוקרים, מהם הלקחים שהמדינה מבקשת להפיק מהחקירה ואם יש גם אחראים שעליהם יש להטיל את האשמה ברמה האישית . ספר זה ינסה לענות על השאלות הללו, ולכל הפחות ינסה להציב מתווה למתן התשובות, ובעיקר הוא ישמש ניסיון להבין את מידת התאמתו של הכלי הזה — ועדות חקירה ובדיקה — לעת הנוכחית . לשם כך תיבחן ההיסטוריה של ישראל בראי מחדליה וועדות החקירה והבדיקה שלה ; תהליכי מינוי הוועדות, סמכויותיהן, המסקנות
|
|