לזכרו של פרופ' שמואל מורה

עמוד:13

תשע"ח - 2018 המזרח החדש נ"ז 13 בשנים האחרונות פרסם מורה את סיפור זיכרונותיו כפרקים בהמשכים בעיתון האלקטרוני 'אילאף' . פרקים אלה קובצו בהמשך לספר בע'דאד חביבתי : יהוד אל- עראק — ד'כריאת ושג'ון ( בגדאד אהובתי : יהודי עיראק — זיכרונות ותוגה, מכתבת כל שיא', חיפה, 2012 ) . מורה כתב את מרבית מחקריו בשפה האנגלית, אך את סיפור חייו בחר במודע לכתוב בשפה הערבית, שפת אימו . בספר שילב מורה את הלשון המדוברת על משלביה ולהגיה השונים, ובכך צבע בגוון אותנטי וחי את הכתוב תוך שהוא מעורר בקרב הקוראים את ה ת ש ו י ק ( סקרנות ) לקרוא עוד ועוד . יתרה מזאת, הספר, שהוא אנציקלופדיה של ידע על התרבות והמורשת היהודית בעיראק, פותח בשיר שחיבר בשפה הערבית ובוֹ הוא מקיים דיאלוג עם אימו הביולוגית, המסמלת את יהדות בבל, על הגעגועים והבגידה של המולדת האם . שפת האם היא שפת הנפש אשר מהווה חלק מהזהות התרבותית, ודומה שבאמצעות שפת הכתיבה הכריז מורה שהספר מופנה בעיקר אל הנמען המוסלמי העיראקי, בחיפוש אחר הכרה בעוול שנעשה ליהודי עיראק רק בשל היותם מיעוט במולדתם . נראה שבסופו של עניין הצליח לזכות בהכרה שהוא ביקש, כפי שמלמדות תגובות הקוראים באתר אילאף . הוא אף נהג להתבדח ולומר שספר זיכרונותיו, ולא מחקריו פורצי הדרך שעליהם עמל כל חייו, הוא שהפך אותו לסוג של "סלבריטי" בקרב אנשי הרוח מהעולם הערבי . ספר זיכרונותיו יצר רב-שיח שהביא להידוק קשריו של מורה עם חוקרים ואנשי רוח מהעולם הערבי בכלל ומעיראק בפרט . שניים מבין מעריציו המוסלמים בעיראק הם העיתונאי מאזן לטיף והמשורר והפרופסור ג'באר ג'מאל אל-דין מאוניברסיטת כופה, שמגדיר את עצמו כבנו הרוחני של מורה ואשר עם היוודע דבר מותו כתב ק צ י ד ה לזכרו . דומה שההכרה של המוסלמים בעיראק ברדיפת היהודים אפשרה למורה לסגור מעגל בפרק הבגידה של המולדת העיראקית באזרחיה היהודים . יהי זכרו ברוך . סיגל גורג'י, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא