|
|
עמוד:10
עוד שחר קודר 10 ב- 1938 היה נינוֹקוֹנטיני עורך דין צעיר בראשיתה של קריירה מוצלחת בעיר הולדתו פֵרָרָה, שבה חי באושר עם רעייתו לָאוּרָה לַמפּרוֹנטי ובנם ברונו בן השנה . נינוֹהיה אחד מאותם יהודים שהבשילה בהם הבנה מסוימת של הנטייה האנטישמית שאימץ המשטר הפשיסטי בשנות השלושים, 8 נינוֹ, שהיה פעיל תמיד בחוגים והוא תכנן לעזוב את איטליה ב- 1939 . הציוניים ובארגונים היהודיים שסייעו למהגרים היהודים הנמלטים מפני 9 ואולם בעקבות הולדת בנו השני הנאציזם, חלם לעלות לארץ-ישראל . ליאו ומגוון בעיות אישיות — בהן פרשייה משפטית סבוכה, שעד זיכויו מאשמה בקשר אליה הדירה שינה מעיניו גם בזמן המאסר — הוא נאלץ להישאר בפֵרָרָה, ושם כעבור חודשים אחדים, מתוקף חוקי הגזע, סולק מלשכת עורכי הדין . באווירה זו של חוסר ודאות ודאגה גוברת לעתידו התחיל נינוֹלכתוב את יומנו . ברשימותיו הראשונות, מנובמבר ,1939 הוא מספר על שגרת היום-יום המוכרת שמתחילה להתפורר בעוד הוא ואשתו משתדלים לחיות למרות הדאגה שהסבו להם הוראות חוקי הגזע . בדפי יומן אלו, אובדן העבודה הוא ההזדמנות הראשונה הנקרית לקורא להתוודע ליושרתו, לכבודו העצמי ולתושייתו של נינוֹ, שמתוך דבקוּת בתפיסה ש"המקצוע 10 סירב להירשם ללשכת עורכי הדיןצריך להיות חופשי לחלוטין" המיוחדת, שבמסגרתה היה מתאפשר לו לייצג לקוחות יהודים בלבד, 8 על תגובת היהודים האיטלקים על החקיקה האנטי-יהודית ב- 1938 ראו Fabio Levi, “Come continuare a vivere nella bufera : gli ebrei italiani di fronte alla persecuzione,ˮ in Levis Sullam et al . , eds . , Storia della Shoah in Italia, pp . 330 – 304 . 9 למחקר על הציונות, יהודי איטליה והעלייה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ראו Arturo Marzano, Una terra per rinascere : Gli ebrei italiani e l’emigrazione in Palestina prima della guerra ( 1920 – 1940 ) ( Genoa : Marietti, 2003 ) . על הפליטים היהודים שהגיעו בשנות השלושים של המאה העשרים לאיטליה מהאזורים הגרמניים ראו 1 . Klaus Voigt, Il rifugio precario : Gli esuli in Italia dal 1933 al 1945, vol Scandicci : La nuova Italia, 1993 ) ( . על פועלה של הקהילה היהודית בסיוע לפליטים הזרים ראו : ) 1941 – 1933 ( Settimio Sorani, L’assistenza ai profughi ebrei in Italia Contributo alla storia della DELASEM ( Rome : Carucci, 1983 ) . 10 מכתב מאת נינוֹ קוֹנטיני לאחיו פָּאוֹלוֹ, 22 בינואר 1940 .
|
|