|
|
עמוד:10
10 רות גולן עבורי זוהי תעודת מעבר, שבאמצעותה אני מנסה להעביר ידע מן התיאוריה והפרקטיקה וגם לעורר שאלות למחשבה אצל אנליזנטים ( מטופלים ) ואחרים הרוצים לדעת על עצמם ועל החיים . זוהי תעודת מעבר בכמה רמות . ראשית, אמצעי למסירה של פֵרות הֲבנתי לאלה השואלים את השאלות ומוכנים לעבור בשביליה המפותלים של הפסיכואנליזה, מעין מדריך מסע או מורה דרך . שנית, מעבר במובן של "פאס" ( passe ) , אותו תהליך שהִבְנָה לאקאן בצומת המעבר מעמדה של אנליזנט לעמדה של אנליטיקאי . זהו צומת שבו האנליזנט מעיד על האנליזה שלו בדרך המנסה לתרום משהו חדש לידע הפסיכואנליטי . אמנם הפאס במקורו הוא עדות על אנליזה, ובספר זה לא תמצאו עדות ישירה על האנליזה שלי, אבל מי שמשכיל לקרוא בין השורות ימצא לא מעט תובנות והתלבטויות הקשורות בקליניקה ( גם בקליניקה שלי ) . חשוב להדגיש פעם אחר פעם שהפסיכואנליזה לא צמחה מתוך הפילוסופיה ולא נולדה באוניברסיטה . הפסיכואנליזה צמחה בקליניקה . הנשים ההיסטריות הן שלימדו את פרויד, הן שהובילו אותו לניסוח הנחותיו בדבר קיומו של הלא – מודע בכך שסיפרו לו על כאביהן ועל חרדותיהן, בכך שהציגו לפניו את הסימפטומים הגופניים שלהן והראו לו את ההבדל בין אינסטינקט ביולוגי לבין דחף, בין האנטומיה לבין הגוף האנושי, הבנוי בהתאם להשקעה הליבידינלית, לארוטיזציה שלו . לאקאן, לעומתו, התחיל את בנייתה של התיאוריה שלו, את חזרתו לפרויד, מתוך מפגש עם פסיכוטים . הוא היה פסיכיאטר ועבד בבית חולים פסיכיאטרי, ואת התיזה שלו כתב ( ב – 1932 ) על אישה פסיכוטית שאותה כינה Aimée - "אהובה" . הפסיכואנליזה אינה תיאוריה ואינה השקפת עולם . היא סוג של אתיקה ( אופן התייחסות של הסובייקט לעולם ) השונה מכל אתיקה אחרת . אפשר להתווכח אם היא מדע, אך אין ספק שהיא קיימת בזכות המדע . אפשר לקרוא לה המדע של הייחודי, של הפרטיקולרי, שכן היא עוסקת באמת הייחודית של הסובייקט .
|
|