|
|
עמוד:9
9 הפילוסופיה הוויטליסטית והתחייה הלאומית בהגותו של הרב אברהם יצחק קוק ( ב ) תנועה . החיות של ההוויה מיוסדת על תנועה בלתי פוסקת . הראי"ה נמנה ככל הנראה עם המתייחסים למורשתו של הרקליטוס בעולם העתיק, שלדידו התנועה והשינוי הבלתי פוסקים הם המפתח להבנת התהליכים החומריים, הנפשיים והאלוהיים 7 ובעקבות אריסטו הסתמך הראי"ה על התנועה כאחד האופנים של השינוי . של ההוויה ; היקום הצטייר בעיני הראי"ה כחסר מנוחה, כמתעלה באופן תמידי, כמתפתח וכנע ללא הרף לכיוון השלמות . אף הניסיונות לעצור את התנועה הזו – כוחות הטומאה – מתוארים כנמצאים בתנועה מתמדת, ועל כן הפוטנציאל ההרסני שלהם . תנועה כנגד תנועה . מבחינת הראי"ה מדובר באינטואיציה יסודית שאיננה טעונה הגנה . ועוד טען הראי"ה בתדירות גבוהה, שהתנועה המתמדת שורשה בעולם האלוהי . הווי אומר, לא רק המציאות הנוכחית חסרת שקט, אלא למעשה היא ביטוי של תהליכים המתרחשים ללא הרף בעולם האלוהי מפסגתו ועד תחתיתו . החיות העולמית מניעה את היקום, אולם באופן פרדוקסלי אותה חיות עצמה נמצאת בתנועה, בזרימה בלתי פוסקת של שפע . לפי הראי"ה אי אפשר לנתק את האלוהות מהוויטליזם של היקום . האלוהות עצמה והישויות הנובעות ממנה נתונות בפרץ אדיר של חיים . ( ג ) כוח . הראי"ה השתמש במונחים שונים כדי לציין את הוויטליזם של היקום . להלן אראה, כי ביטויים שהראי"ה השתמש בהם לא מעט כדי לציין את הזרם האורגני של החיים הם "כוח החיים", "רוח החיים", "עוז החיים", "חפץ החיים" ו"זרם החיים" . הביטוי הדומיננטי בכתבים הפילוסופיים של הראי"ה הוא "כוח החיים", והוא מלמד על הסביבה הכוחנית המעצבת . מבחינה זו הולמת גישתו של הראי"ה גישות ויטליסטיות במחצית השנייה של המאה ה- ,19 שצידדו בקיומו של כוח חיים . וכבר כתב נתן רוטנשטרייך בפרק שהקדיש להגות הראי"ה בספרו על ההגות היהודית המודרנית : "השימוש בדבור 'כח החיים' וראיתו כשורש מצמיח גלויים שונים הוא 8 מה משמעות הגילום של אחד הרמזים לזיקתו של הרב קוק לרעיונותיו של ברגסון" . הוויטליזם במינוח הכוחני דווקא ? ניתן למנות משמעויות אלה : ( 1 ) "כוח" משקף כוחניות במובן המנוגד לחולשה ולפסיביות, דהיינו מובן של עוצמה, פעילות, שליטה ויוזמה . 9 ( 2 ) "כוח" משקף אלימות פיזית במובן של כוח הזרוע והנשק . 7 . ראלף קודוורת' כינה את הרקליטוס "תאיסט קורפוריאלי" ( Corporeal Theist ) . כפי שכבר הראה גליקר, ההבחנה בין חומר לצורה לא הייתה ברורה כלל ועיקר בתקופתו של הרקליטוס . ראו י' גליקר, "מי המציא את ההילוזואיזם ? ", עיונים בסוגיות פילוסופיות : דברים שנאמרו בערב לכבוד שלמה פינס בהגיעו לגבורות, ירושלים תשנ"ב, עמ' 13 . 8 . נ' רוטנשטרייך, המחשבה היהודית בעת החדשה, תל אביב ,1966 ב, עמ' 260 . 9 . על הגילוי המחודש של הכוח כמאפיין של לאומיות בציונות בכלל ובציונות הדתית בפרט ראו למשל א' לוז, מאבק בנחל יבוק : עוצמה, מוסר וזהות יהודית, ירושלים תשמ"ט ; א' שפירא,
|
|