|
|
עמוד:10
כמובן, איאפשר לנתק את המצב בתנועה הקיבוצית מהמצב במשק בכלל . המשבר הכלכלי במשק הקיבוצי הוא בראש וראשונה תולדת המשבר הכלכלי מ ,1983 של איצמיחה בתל"ג לנפש במשק הישראלי, בצירוף הטעויות שלנו, ואיני מנסה להמעיט בהן . פתרונו יהיה רק אס יוכל להיות מנוף שיזיז את המשק הקיבוצי המהווה מגזר בעל אחוז ניכר בתל"ג בתפוקה החקלאית, התעשייתית והתיירותית וגם גורם המשפיע על הביקושים במשק הישראלי . אם כל הגורמים האלה מתכווצים וחורקים, הרי זה כנייר לקמוס המשקף את שנעשה במשק הישראלי כולו . בהסדר הקיבוצים אין תנאי המינימום להוציא את המשק הקיבוצי מקיפאונו . יש בו פתרון ל ^ קיבוצים אבל לא למערכת הקיבוצית ובוודאי שלא למאות הקיבוצים, במיוחד משום שהוא פועל בתנאים סביבתיים קשים ביותר לכלל המשק היצרני . ואין צורך ביותר מאשר לפתוח עיתון ולקרוא על קריסת המפעלים התעשיתיים הנמשכת . מבחינה זו אני חושב, שלאדריכלי ההסדר יש טעות בניתוח, ואולי הבולט ביותר הוא הפער בין המדדים בין מדד החוב למדד התפוקה ולמדד העודף התפעולי של המגזר הקיבוצי . למשל, בשנת ,1989 אם הייתה אינפלציה של 7 . 20 $ ומדד התפוקה החקלאית והתעשייתית עלה בממוצע ב * 17 אזי, גם אם פריסת החוב הייתה ניתנת בריבית ריאלית של 5 . 4 $ , היא הופכת לריבית ריאלית רלבנטית Zלש 9 או 10 $ , וכך לא ניתן להחזיק מעמד או להתקדם ולפתח את המשק . הריבית הרלבנטית היא הגורם הקובע . היא זו שהפילה את המשק הקיבוצי בחיבור שבין אינפלציה וריבית רצחנית, וזה ממשיך לקרות גם כשהריבית ירדה . גם אילו הייתה המחיקה מתבצעת ביום אחד והיא כידוע תארך שנים מספר עוד יישאר חוב ניכר . ובשנים 1989 ו 1990 גדל החוב ריאלית, בגלל הפער בין מדדי החוב והתפוקה . ההסדר לא מצא תחליף נאות לערבות ההדדית . אנו יודעים אמנם את הבעיות שהיא יצרה, אבל למגזר בסדר גודל כמו שלנו אין די באמירה שהשיטה הקודמת לא עבדה, כאשר אין שיטה חליפית להשגת מימון . ובלי השקעות מסיביות בחלק מהקיבוצים, והשקעות סבירות ברוב הקיבוצים לא תהיה תקומה כלכלית למשק הקיבוצי . אין עוד נס פך השמן, וצמיחה אינה באה בלי השקעות . 10
|
|