|
|
עמוד:11
מזה . זאת אומרת, לקבל פחות או יותר את הקו המפלגתי לגבי המלחמה . יכול להיות שלבסוף אולי השתכנע מהצדק בנקיטת הקו הנייטרלי, לאור המצב הנתון מהבחינה הציבורית, בארצות הברית . הוא התייצב לפעול בתוך המפלגה ולתרום לה מכוחו . מהר מאוד הוא נכנס לוועד המרכזי של המפלגה . אמנם, הוא לא מבטא חלק גדול מרעיונותיו, נאמר רעיונותיו הפרטיים, אבל הוא תורם את תרומתו המלאה לפעילות פועלי ציון ברגע של אפשרויות בלתימוגבלות יחסית . ובאמת, הייתה עלייה מסחררת בשנות המלחמה גם לתנועה הציונית וגם לפועלי ציון . ממש תופעה מדהימה . אלא, שהעניין, כפי שמתתיהו מינץ מתאר אותו, הולך ומסתבך, משום שהמצב מידרדר כמעט לפילוג . ואז, בורוכוב רואה שכנראה שאין טעם להתמיד בעניין הזה ונסוג . פירוש הדבר, שבמשך שנה וחצי הוא נדחק ממרכז הפעילות של המפלגה וחוזר לכך רק לקראת סוף ,1916 כאשר הוא מתמנה לאחד העורכים, יחד עם סירקין, לעיתון "יידישער קעמפער" . זאת אומרת, שנה וחצי מתוך שנתיים וחצי הוא למעשה בעמדה שולית במפלגה, שחלק מסוים מתפלג ממנה . אפשר להגיד שהוא נמצא נופל בין הכיסאות : מצד אחד אין הוא דבק באופן פומבי בדעותיו, ואני חושב שהייתה זו בהחלט החלטה היכולה להיות מוצדקת; ומצד שני, הוא גם לא תרם את תרומתו המלאה למפלגה . השאלה היא : למה, אם כן, הוא הסתבך בצורה כזאת ? הרושם שלי, שהמטען ההיסטורי של הפילוג והמתחים בין המפלגה הרוסית לבין המפלגה האמריקאית והאוסטרית, ובמשך הזמן גם הארץישראלית, המטען הזה היה כבד מדי . זאת אומרת, שבורוכוב נתן לעצמו להיגרר לתוך "כמעט פילוג", כי אלה שבצד השמאלי ביטאו את העמדות ההיסטוריות שלו . הם ביטאו פחות או יותר משהו הקרוב למה שקוראים "הבורוכוביזם", וזאת, לעומת הנהגת המפלגה שתקפה את הרעיונות האלה . היה לו קשה מאוד לעמוד מן הצד במצב הזה, והוא נגרר לתוך מאבק בהתחלה מתוך התלהבות מסוימת אך בסופו של דבר נסוג ממנו . הוא עצמו אומר, שהאגפים השמאליים חשובים כי הם יכולים לקלוט את החברים מ > £ < סטריה ומרוסיה, ולהוות להם בית . אני חושב, שגם הוא לא הרגיש בבית במפלגה בארצות הברית, וגם נגרר לתוך העניין הזה במידה מסוימת, כי שם הרגיש יותר בבית . בכל אופן, התוצאה חמורה מאוד . כמעט עד הסוף, בהיותו בארצות הברית, הוא נשאר מנהיג של המפלגה הרוסית . הוא היה איטי מאוד במימוש החלטתו להתאים עצמו למצב הנתון . והיה צד אירוני, פרדוקסלי, בכך שהוא חסר לרוסיה, וכבר שמענו את הפרק הזה . בשובו לרוסיה הוא הופיע כמנהיג אמריקאי . הוא השתנה בארצות הברית; בעניינים מסוימים, כמו ציונות קונסטרוקטיבית, הוא התחיל לזוז מעמדותיו, אם כי אני חושב, שהתזוזה התחילה כבר לפני המלחמה, והייתה לתהליך יותר מזורז בהיותו בארצות הברית . אם כך, כשהוא חוזר לרוסיה הוא כאילו מנהיג אמריקאי, ואומרים לו את זה . גם לו וגם לקנדז'רסקי . ובכן, באמריקה מנהיג רוסי וברוסיה, בהתחלה, מנהיג אמריקאי . ניתן לתאר לעצמנו, שאם היה נשאר בחיים, היה גם העניין הזה עובר, אך הוא נפטר חודשיים לאחר שובו לרוסיה . אנו עדים לעניין עמוק ביותר : הבורוכוביזם, אותה התורה של בורוכוב שהוא פיתח ב 6091 ,1907 שהיה לדגלה של מפלגת פועלי ציון ברוסיה ואין זה אותו הבורוכוביזם שהיה אחר כך מקובל בחלקים גדולים של התנועה בארץישראל בורוכוביזם זה היה פה בעוכריו . הבורוכוביזם נתפס כאידיאולוגיה מבוססת, סדורה פחות או יותר . היה לו ערך עצום בגיבוש המפלגה בעת מהפכת 1905 . זה היה דגלה של המפלגה . אבל, במשך הזמן, איש כמו בורוכוב, איש חושב, פתוח, החי במקומות שונים בעולם התפתח . אבל המטען הזה, הבורוכוביזם, נשאר 11
|
|