|
|
עמוד:8
הכרה במינהל ) היום היינו קוראים לזה "מינהל עצמי", מקומי או טריטוריאלי ( , כל הציבור היהודי, המאורגן, עד כמה שאני יכול לשפוט, התנגד לכך . מה הרגיש היהודי ברחוב או בביתו שלו אנחנו לא יודעים; למעשה, ידיעת ההיסטוריה שלנו מוגבלת לגבי אלה שכותבים . על אלה ששותקים אנחנו לא יודעים דבר . כך הכתיבה של ההיסטוריה, חוץ מזו המודרנית המשתמשת במשאלי דעת הקהל וכיו"ב . אנחנו יודעים על בודדים . ובכן, הציבור היהודי המאורגן, לפחות, התנגד או הסתייג, כיון שהאנשים הבינו שיש פה דברים בלתינמנעים, התגלגלות בלתינמנעת מן האוטונומיה ובוודאי מן הפדרציה אל העצמאות . וגם אם הציבור היהודי המאורגן קיבל, פחות או יותר, את התפיסה האוטונומית, הרי מהפדרציה הוא כבר התחיל לחשוש . יש להבדיל בין הדברים האלה בצורה עקרונית ומשמעותית : אוטונומיה מעניק השלטון המרכזי; פדרציה, כפי שמתתיהו מינץ ניסח זאת, היא ברית בין מדינות חופשיות או בין גופים חופשיים, שיכולים גם לצאת ממנה, גם אם אין זה תמיד אפשרי במציאות, אבל לפחות באופן תיאורטי הדבר הזה אפשרי . האוקראינים, אז, היו צריכים את המיעוטים הלאומיים, בראש ובראשונה את היהודים, בשביל הצרכים הפוליטיים שלהם . לכן, אני הייתי קצת פחות נלהב מאותו שיתוף פעולה במציאות הקונקרטית . דבר שני, במיניסטריון ובמועצה שלידו, היה מיוצג מיעוט קטן של הציבור היהודי באוקראינה, כיון שבבחירות, שהקיפו כ 130 קהילות, כל המפלגות הסוציאליסטיות קיבלו כרבע מן הקולות ) אני עובד עכשיו על ניתוח הבחירות האלה, ובעוד חודשים אחדים אוכל לומר אחוז מדויק ( , אך מי יהיו הנציגים היהודיים קבעו למעשה האוקראינים, על פי מי שהיה נוח להם, מי שהיה ביחסים אישיים מתאימים וכיו"ב . רוב הציבור היהודי, כפי שהתגלה מן הבחירות, היה ציוני ועוד 18 או 20 אחוז היו אורתודוקסיה יהודית . ולכן, כל העניין היה למעשה די פרובלמטי, ויש לי הרושם שיש פה קצת התלהבות יתרה מן התפיסה בדבר מקומו של בורוכוב, וגם איך מתגלגלים העניינים אל "איך שהוא מוזמן על ידי גולדנמן"; ואנחנו יודעים את תפקידו של גולדנמן כמיניסטר גם אצל פטלורה . המערכת הזאת די סבוכה, ומתפלא אני איך מנהיג מתגלגל לתוך העניינים האלה . זה מביא אותי לנקודה הראשונה, לפיה יש לי הרושם שהוא לא הכיר את המציאות, הוא לא התאים לה, והוא לא התגלה כמנהיג אלא כנגרר, במידה מסוימת .
|
|