|
|
עמוד:7
הארץישראלי לסדר היום של אותו כינוס . למעשה, ההסתדרות הציונית ) לא פועלי ציון ( הסכימה, מתוך רצון לשמור על שלמות אותו כינוס, לנסח סעיף בלשון כגון זאת : זכויות לאומיות ליהודים בגרמניה, בפלסטינה ובארצות אחרות . והיה ויכוח : פלסטינה לא תעמוד בראש ? ואמנם, קלויזנר כתב באותו זמן שזאת בושה וחרפה, אבל זאת הייתה התפיסה שאמרה : אם הכל רוצים ללכת < חד, אזי צריך לוותר על דברים מסוימים, כי לכינוס היהודי הכללרוסי יש משמעות רק אם הוא מייצג את כל היהדות הרוסית . ולכן יש לי את הרושם, שהיה לבורוכוב איזשהו נתק מתחושת המציאות הרוסית כמו שהיא, אולי משום שעבר זמן קצר מדי מאז שב לרוסיה . זוהי התמונה המתבררת . עוד נושא שמתתיהו מינץ מזכיר אותו, הוא עניין המומרים, או בלשון ימינו מיהו יהודי . למעשה, הבעיה הייתה : האם למומרים יש זכות להצביע; עניין נוסף היה עניין הקהילה היהודית . בורוכוב הסכים לקהילה דתית או שהדת תהיה חלק מפעילות הקהילה . זה היה נושא לוויכוח לגיטימי . אגב, בוועידה השביעית של הסתדרות ציוני רוסיה, במאי ,1917 הופיע יצחק גרינבוים עם תזה שלו, שהדת לא תיכלל בפעולות הקהילה, אלא שתהיה התארגנות נפרדת של המאמינים או של האנשים הדתיים . וזאת משום שמדובר על הפרדה בין דת למדינה, ואם האוטונומיה היהודית היא ביטוי ללאומיות היהודית, מעין מדינה, לכן צריכה גם פה להיות הפרדה בין השתיים, ואין זו תורה סוציאליסטית בלבד; זה מתיישב טוב מאוד גם אצל הציונים הכלליים . לגרינבוים היה טיעון, שהוא תקף בהחלט גם היום, שאין זכות והצדקה לכך שהמוסד החילוני יחליט על עניינים יהודיים דתיים, בעוד שהדתיים טוענים בשם המוסר של החיים הדתיים האוטונומיים, ולכן עניין הדת צריך להיות נפרד . לעומת זאת, הרוב בהסתדרות הציונית נקט בעמדה, שהדת צריכה להיות חלק אינטגרלי של פעילות הקהילה . בין המתנגדים לכך היו גם הפולקספארטי, שלא הייתה סוציאליסטית, וכמובן כל הבלוק הסוציאליסטי המאוחדים, פועלי ציון והבונד, וגם חלק מצעירי ציון . ועוד לשאלה האוקראינית ובורוכוב . פגשתי את בורוכוב שמונה שנים לפני כן בניויורק וכבר אז הוא עבד בעניין האוקראיני, אז תעשו את החשבון כמה שנים הקדיש לכך . שלושה שלבים היו בהתפתחותה של התנועה האוקראינית : אוטונומיה, פדרציה ועצמאות . בשלב הראשון משתמש בורוכוב במונח "אוטונומיה", ואחר כך הוא משתמש במונח "פדרציה", ובאחד המקומות במונח "קונפדרציה" . אם היה זה בורוכוב או שאלה דברים של מינץ אני אינני אחראי לדיוקם . בציבור היהודי, ומדובר לא רק על אלמנטים ציוניים, אלא גם על אלה שפעלו ב"אורט", ועוד כל מיני עסקנים בולטים מהתנועה הציונית היו חששות לגבי המגמות האוקראיניות . הבונד התנגד בצורה תקיפה, וכן גם מי שאפשר לקרוא לו "ימין" או גופים אזרחיים . הבונד והמאוחרים התנגדו משלושה מניעים, ואני חושב ששלושה אלה היה בהם מן הטעם : ראשית, מבחינת האספקט הכלכלי העמדת מחיצות בין אוקראינה ורוסיה הייתה עשויה לגרום לפגיעות כלכליות רציניות, במיוחד באותן פונקציות שמילאו היהודים מאוקראינה ברוסיה; שנית, שעם המגמות הלאומיות האוקראיניות תעלה שכבה של סוחרים ואינטליגנציה, שיהוו גורם מתחרה ביהודים, בעל משמעות ממדרגה ראשונה . ולכן, לא היה זה באינטרס היהודי; והחשש השלישי, הנראה לי הרציני ביותר : היהודים, ואפשר להגיד זאת על כל היהודים, לא רצו להישאר לבדם עם האוקראינים, והעדיפו את השומר הרוסי . ואני חושב : בצדק ! כי כבר באותם החודשים היו ביטויים בולטים של מה שקוראים אקססן, ויש הבחנה בין פוגרומים ואקססן . עדיין אין פוגרומים, אלה מתחילים רק באוקטובר, בנובמבר, אבל האקססן כבר קיימים באוקראינה . ולכן, למעשה, עד ההסכמה של קרנסקי למתן אוטונומיה כלשהי לאוקראינה או
|
|