|
|
עמוד:14
14 הקדמה השיחה הייתה במובן מסוים משעשעת, אם כי לא חסרו בה זרמים שוביניסטיים . שני הגברים זרמו בנחת בשיחתם, "שיח גברים" . התבוננתי במערכת השיקולים הגברית שהובילה אותם לשמירת קשרים — האינטרס המקצועי / פוליטי היה מעל הכול . מול המערכת הנשית — רגשות מהולים בערכים של חברות ונאמנות — הוא זה שיכריע עם מי נעשה עסקים . כן, אני יודעת שאני חוטאת בהכללות גסות . סלחו לי . במהלך הערב התנהלתי במקביל בשני עולמות : האחד במה שהתרחש ליד השולחן, והשני תת-קרקעי — מה שהתרחש בתוך נפשי . ברגע מסוים שני העולמות התנגשו . תחושת אי-השייכות שהתחדדה נוכח העובדה שישבתי שם כאחת שאין לה ולא היה לה לכאורה שום קשר לעולם המקצועי הטיפולי . ככל שהשיחה התקדמה הרגשתי שמקומי לא שם . למרות היותי אשת מקצוע ותיקה הציפו אותי תחושות ההדרה, המידור והבדידות, שליוו אותי מאז שפורקה השותפות ביני לבין חן, ביוזמתו, בינואר 2016 ( אומנם התחושות האלו היו שם קודם לכן, אך פירוק השותפות המקצועית רק העצים אותן ) . בשלב מסוים הזכרתי את הסוגיה הזו וקיבלתי נזיפה מהאיש, שאמר משהו ברוח, "איך את לא מתחשבת בבעלך . " לכאורה זה עבר מעל ראשי, אבל הציף את מחשבותיי . הערב הזה עורר בי תחושות קשות שהחזירו אותי למצוקה הבסיסית שחשתי בעקבות פירוק השותפות המקצועית עם בן זוגי חן, שאיתה ניסיתי להתמודד בשבע השנים האחרונות . מדובר היה בעבודה משותפת ב"מכון דיאלוג", ואף שאני זו שהקמתי אותו ראיתי בו מראשית הקמתו כ"מכון שלנו" . אני זוכרת את תחושת האושר וההישג שחשנו שנינו באותה תקופה . המחשבות הובילו אותי לחוויות הקנאה . מה יותר קשה ? הקנאה שלי באחר או הקנאה של האחר בי ? אני זוכרת שכילדה קינאתי בילדים שהוריהם היו יותר אמידים או משכילים, או ילידי הארץ . יש להניח שתחושות אלו היו המקור לסבל וגם לקנאה . אהבתי והערכתי את הוריי, ועם זאת אני חושבת שהמרדף שלי אחרי השכלה גבוהה נבע מאמונה יוקדת שההשכלה תוכל לחלץ אותי מעולמי המצומצם ולהוביל אותי לעולם הגדול . כל ספר שקראתי, וכך גם הלימודים הפורמליים, העניק
|
|