פתח דבר

עמוד:14

14 פתח דבר קניוק אמר על עצמו שהוא "סופר פושטק" וגם תיאר את עצמו לפעמים כ"סופר כועס" . מצד שני הוא היה סנגור גדול של ההומור והקרנבליות, גם ובמיוחד ברגעים ובמצבים קשים . סגנון כתיבתו של קניוק, שבו בין השאר עוסק ספר זה, הוא על פי רוב קטוע, כולל חזרות רבות על תמות קבועות בווריאציות אינסופיות, גלישה לזרם תודעה שנראה בלתי מסונן, ואי-הפרדה בין הריאלי למופשט ולבדוי . בין שהוא כותב בסגנון קאמפי, ג'אזי או דווקא בסגנון יהודי, ההסתכלות במכלול יצירותיו תצא נשכרת אם נזנח את משקפי הנרטיב הליניארי לטובת שרטוט חתכי הרוחב שביניהם מתרחשת התנועה הספירלית . רבות מיצירותיו של קניוק קשורות בדרך זו או אחרת לחייו ולחוויותיו . השהייה בארצות הברית ולאחר מכן החזרה ארצה מופיעות ביצירות היורד למעלה ( 1963 ) וסוסעץ ( 1973 ) , כמו גם בסיפורים הרבים שפרסם בשנות השמונים בעיתונות ; בסבון ( 2018 ) מתואר ההווי של ראשית שנות החמישים בבצלאל בירושלים, וחוויות מהמלחמה ומהפציעה עומדות במרכז חימו מלך ירושלים ( 1966 ) . אלמנטים ביוגרפיים אחרים מופיעים למשל בהסיפור על דודה שלומציון הגדולה ( 1975 ) , שדמותה נקשרת אל שרה הגדולה דודתו של קניוק, באדם בן כלב ( 1968 ) ובהיהודי האחרון ( 1981 ) , ששברי עלילות מתוכם נקשרים לחוויות קונקרטיות בחייו, וכך גם בבתו ( 1987 ) ; וכמובן ביצירותיו משנות התשעים והאלפיים, שניתן להגדירן כבעלות תוקף אוטוביוגרפי : פוסט מורטם ( 1992 ) , חיים על נייר זכוכית ( 2003 ) , הברלינאי האחרון ( 2004 ) , על החיים ועל המוות ( 2007 ) ותש"ח ( 2010 ) . כמעט כל אחת מן היצירות שפרסם קניוק הזמינה את חוקרי הספרות לדון לא רק ביצירה עצמה אלא גם בקניוק האדם, וכמעט בכל אחד מהמקרים שבהם קניוק תיאר אירועים שהתרחשו באמת, קמו אנשים וטענו כי קניוק טועה ומטעה וכי לא כך קרו הדברים . גם כשראיינתי את המשפחה ואת החברים לא פעם עלתה שאלת האמת בתיאוריו של קניוק, שאלה שלפעמים עוררה להט רב, ויכוח והכחשה . יכול להיות שאילו הייתי היסטוריונית, אלה היו הצמתים המעניינים בעיניי : מה התרחש בקרב הספציפי במלחמת השחרור ? מיהו הפצוע האנוש ששכב ליד קניוק בבית החולים ? האם קניוק היה החבר הטוב ביותר של צ'רלי פרקר ? האם אין הגזמה בתיאור הניכור בין ההורים של קניוק ובתיאור יחסם אל הילד ? אבל אינני היסטוריונית, ושאלת ה"היה או לא היה" איננה מעניינת אותי . חשוב לי להבין את היוצר ואת יצירתו, וכדי לעשות זאת עליי להיכנס לעולם שלו בתנאים שלו ; כלומר לשחק איתו את משחק הדימויים והעלילות,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא