|
|
עמוד:44
- 44 - מתפתחים כל קווי הסגנון – רגליו או מייצג אותו במיוחד מצטייר . ותית אמנ הפרטניים כממשות נפשית- ות השימושית ובין אמנ בכך ההבדל העקרוני בין ה השימושית הוא ות אמנ עצם מהותו של פריט ה . ות אמנ ה הפצתו היא הביטוי ; בכך שהוא קיים פעמים רבות הכמותי של תכליתיותו כי היא משרתת תמיד תכלית , ות אמנ ה-טבעה של יצירת . שרבים יכולים לאמצה ות והֶ עתקהּ אמנ-יצירת : היא היחידיות , לעומת זאת כמו עותקי אריג או , שונים לגמרי מהמודל וביצועו הרי ייצורם של אינספור . בנית פי ת- תכשיט שהותקנו על נברשות וכוסות , כיסאות וכריכות , אריגים ותכשיטים זה סמל לכך שכל , ללא שוני על-פי מודל מסוים , שתייה הוא רק ; אחד מאותם פריטים כפוף לחוק חיצוני לו כלומר מהות-הצורה שלו – דוגמה אקראית של הכללי יטוי ולא היחידיות המביאה נפש לידי ב , הוא הסגנון 1 . דווקא באובייקט אחד זה בהתאם לייחודי לה אין בכך , בכלל ; ות השימושית אמנ משום פחיתות-כבוד ל שבין עקרון הכלליות ובין עקרוןההיררכיה הם אינם , ליתר דיוק . האינדיבידואליות בקושי קיימת , אלא שני קטבים של אפשרויות היצירה האנושיות רק בשיתוף ; ובלתי-אפשרי לוותר על אף אחד מהם , גם אם באינספור דרגות ערבוב , פעולה בין שניהם- הפעילים , הפנימיים והחיצוניים – נקבעים החיים ואנחנו נכיר את הצרכים . בכל נקודותיהם – והנהנים 1 נתונה משמעות סגנונית מרובהחומרמכאן שגם ל : הערת המחברר תדרוש סגנון אחר של תיאור אם , למשל , הדמות האנושית : ביותר ומר הוא למעשהכי הח . בעץ או בשיש , תוצג בחרסינה או בארד תהיה , אשר מציע את עצמו באותה מידה לצורות שונות הכללי . ומשום כך המשמש להן כתנאי מקדים כללי , מספרן ככל שתהיה
|
דחק
|