|
|
עמוד:87
- 87 - ות הפרימיטיבית אמנ בחלק גדול של ה . במובן העיטורי גם , כמו גם של זו ההיראטית-מצרית מובאת ההופעה אל תוך צורה בעלת , בהיעדר של דמות אנושית משמעות סגורה בתוך עצמה ועבור עצמה ובכך מבחינת הנראוּת היא מלכתחילה מבטיחה את אחדותו של הסימטריה , המשולש או המרובע , המעגל : המעוצב בה כאן האחדות . המדויקת של חצאים סביב צירם המרכזי אינה צומחת אורגנית , אינה באה מן האובייקט עצמו אלא מתקיימת כאן כשלעצמה סכמה שהינה , מניה וביה אשר מעצבת את , כבר בעלת משמעות ורציונלית . המראֶה בתוכה ואשר מקנה לו את אחדותה שלה דרך זו , אסית של היוונים ושל הרנסאנס באמנות הקל היא רק – של עיצוב צורה עדיין לא נעלמה לגמרי וכבר , ומורכבת יותר , חיה יותר , הפכה גמישה יותר או כוחה , הוחלפה במידה רבה בידי צורתה האחרת . זאת בה הנפשיות מקבלת ביטוי : של האחדות , האחר , ניתן לעקוב במדויק כיצד עיקרון אחד משתלט אבל רק . ה-במידה שאחר נסוג אל מאחורי הקלעיםב אצל רמברנדט הגיעה הנפשיות בתור פונקציה מלכדת , את זה אנחנו למדים . של ההופעה לעליונות מושלמת , מן העושר האינסופי ברכיבים ובדקויות , ראשית כל שהרי כל . ות המוקדמת אמנ שבו עלה רמברנדט על ה ל עוד מייצגתכ , עוד הנפש נעדרת ככוח מלכד בלעדי חייבים לעשות , סכמה גאומטרית את אותו הכוח כדי שאלה ימצאו את , לפשטם , רדוקציה לרכיבים הנפש היא עקרון עיצובי המגיע . מקומם בתוך הסכמה עד – כה נייד בנדנודיו , כה עמוקשתופ , כה רחוק שבכוחו לשלוט ברכיבים המשחקים בחופשיות את . ים מכל חישובחומק , מגוונים לאין ערוך , מוחלטת הקיצוני שבחבורה מייצגים פסלי-דיוקן מסוימים של
|
דחק
|