|
|
עמוד:18
- 18 - אלא שאופייה של צורת האמנות הוא , האמנות ו של החומר כפי שנחווה מלכתחילה באותה מידה אופי אך אותו רגע של הרגשה אינו נושא עוד את נימת . ברגש . יותווואין הוא מתמסר באופן מוחלט לעכש ; ההווה יסודו של השינוי הזה בכך שחווית זקנתו הועמסה לא היה רק אותו , כל רגע שהוא חווה ; במטען כל-עברו אלא נטענו בו גם אותם אלפי רגעים , הרגע כשלעצמו משום כך גם שירים . דומים ומנוגדים לו , דמיםקו טרילוגיה של " כמו , הפורצים ממצב רגשי מיידי תוכנו של הרגע מתרחב ; מקבלים אופי פסקני , " תשוקה אל ומתחברתקף אוניברסלית , מה על-רגעי-לכדי דבר . מלוא טווח החיים אלא שלא ; נטוע גם גאורגה " מֵעֵבֶר להווה " באותו מדובר כאן בשִפעתו המוחצת שללא , כמו אצל גתה אלא , העבר העוקרת את ההווה ממקומו ומאפילה עליו כאילו . בטבעה של יצירת-האמנות הנובע מבפנים הרגש והתמונה נחוו מלכתחילה רק בתוכנם , התחושה תכונתה המיוחדת . ללא כל קשר לנקודה בזמן , הטהור " הוויוּת התוכן " שאנו מכנים , תחושהההתהוותשל שהרי זה עתה הוא ; כוללת תמיד דבר-מה מקרי , שלה הוא כמו חב : התממש בידי כוחות גורל החיצוניים לו , אלא לצירוף-מקרים , את חיוניותו לא לערכיו שלו עצמו של סדרות אירועים פנימיות , משמח או אומלל גם השירה הלירית העמוקה , לא אחת , כך . וחיצוניות ם והערכיםוהמרשימה גורמת לנו להרגיש שהדגשי תרגשותהשדרכם היא פועלת צמחו מתכנים ספציפיים כ . הרגשגורל מתוך התעצמויות והסתבכויות של , רגעית מורגש ומובןלמעשהחותם זה של הוויוּת פוגש במה ש הבהירות והחום שהוא ; כקרן של אור הבוער באקראי הדימויים והרעיונות האמנותיים כנסים לתוך מסמל נ
|
דחק
|