סוגיה של סגנון

עמוד:42

- 42 - נדיבידואליות כלל אינה מניחה לנו לתפוס את האי כך שאנחנו מרחיקים בה , האמנות-הייחודית של יצירת כפי שקורה לנו לרוב באשר – רק עד הכללי והטיפוסי גם , שם המודעות לסגנון – למשל , לאמנות המזרחית נותרת חיה ופעילה באופן , ביצירות גדולות במיוחד סגנון הוא לעולם אותה : כי זהו הגורם המכריע . מיוחד או מסייעת , רנית אשר בעצם היותה נושאת התהוות צו שוללת את – מנות הא- את רושמה של יצירת , לשאת את משמעות , כלומר , ישותה האינדיבידואלית וערכה מכוח הסגנון מוכפפת ייחודיותה של היצירה ; יחידותה היא ; הבודדת לחוק צורני כללי החל גם על אחרות כי , כביכול משתחררת מאחריותה העצמית המוחלטת , או חלק של עיצובה , היא חולקת עם אחרות סוג ומצביעה בכך על שורש משותף המונח מעבר ליצירה , מה שאין כן ביצירות שצמחו רק מתוך עצמן – הבודדת של אישיות , מוחלטת , ות מסתוריתכלומר מתוך אחד וכפי . מנותית ומתוך יחודיותה העומדת בפני עצמהא של , ן של כלליות שמסוגננותה של היצירה מכילה טו שתקף מעבר לאינדיבידואליות , חוקי צפייה ותחושה כך בדיוק מתבטאת היא מצידו של – אמן הנפרדת של ה שלא כמציאות האינדיבידואלית של . היצירהאובייקט על הוורד המסוגנן להציג את את הכללי , הוורד הבודד אמנים שונים . את הטיפוס ״ורד״ – שבכל הוורדים – את זה בעזרת עיצובים שונים מאודיחפשו להשיג כפי שפילוסופים שונים יראו את המשותף לכל פרטי סגנוּן . פעמים מנוגד לגמרי , המציאות באופן שונה למדי למראות מגוונים ביותר כשיבצעם , על כן , שכזה יוביל משמעותם אלא ש ; אמפיר אמן גותי אואמן , הודיאמן אלא , רד הבודדשל כל אחד מהם אינה המחשתו של הוו של אותו , במילים אחרות , של חוק יציקתו של הוורד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא