|
|
עמוד:63
- 63 - הפיסול . בדרכים ללא יעדים וביעדים ללא דרכים של " לוגיקה " העתיק חיפש את מה שאפשר לכנות ה כי המודרנה . ן מחפש את הפסיכולוגיה שלורודי ; הגוף ופרשנותו העולםחוויית : בפסיכולוגיזם מאופיינת ככלל עולם שבו כל תכנים מוצקים , למעשה , כעולם פנימי שממנו כל מהות , מפורקים אל תוך יסוד הנפש הנוזלי . ושצורותיו הן צורות של תנועה בלבד , חומרית סולקה היא , ועתית ביותר האמנות התנ , זו הסיבה שמוזיקה זו גם הסיבה . במובנה המלא , האמנות המודרנית , מצב-תודעהההמשמש , שהישג הציור המודרני הוא הנוף חסר מבנה לוגי – בצבעוניותו ובחיתוך שלו – ושאופיו קבוע במידה רבה יותר מאשר הגוף או קומפוזיציות המודרנה מעדיפה את , בתוך הגוף עצמו . פיגורליות כי – העת העתיקה העדיפה את הגוף בעוד , הפנים , הראשון מציג את האדם בזרימת חייו הפנימיים אך רודין מעניק את . והאחרון יותר ביציבותו התמידית פניהן של דמויותיו אינן : אופיין זה של הפנים לכל הגוף וכל – מובהקות או בעלות אינדיבידואליות רבה כל שפעת כוחה של הנפש , הניידות הנפשית שמצאו אצל אחרים את מקום הבעתן , שוקותיהות בצמרמורת , נחשפות בכיפוף ובמתיחה של הגוף , בפָ נים ברעידות המתפשטות , וברטט העוברות על השטח מהמרכז הנפשי החוצה והופכות להתכופפות או להתהוות ההימעכות או לרציית , להזדקפות פתאומית . המעוף של הגופים הללו את הזיקה העמוקה ביותרמגמת הניידות הזו מהווה הניידות : של האמנות המודרנית בכללותה לריאליזם המוגברת של החיים הממשיים אינה מתגלית רק בזו של סגנון החיים וסגנון האמנות , אלא ששניהם , האמנות שנוסחת , נובעים מאותו שורש עמוק , הקשורה אליו
|
דחק
|