|
|
עמוד:84
- 84 - אך במובן המלא והמדויק , האורגניזם ודאי הוא אחדות רק בנפש ישנה . היא תימצא רק באורגניזם המונפש שאינה לזה קרבה פנימית של דברים זה , חדירה , שזירה והיא מופקת רק על ידי , דומה כלל לעולם החיצון . דווקא בשל היות הנפש אותה אחדות עצמה , הנפש כמו בפקיחת – היכן שאחדות הרכיבים מאיימת לקרוס בהרפיית שרירי הלחיים , בפעירת הפה , העיניים לרווחה בחיימשמעי של פחיתות- אנחנו מקבלים רושם חד – , ות אמנ ה-לכן ביצירת . של ״הינשלות מהרוח״ , נפש אשר מתארת את אחדות החיים רק באמצעות תמונת הנקראת – הפנים-אותה אחדות תווי , שטח ותו לא- פני אינה אלא היוֹ תה – חוקיות , הרמוניה , כאן בפינו הכרח , במציאות יש לנו אחדות נאיבית . נישאת בידי הנפש ואילו יצירת- ; צעית וחיהבלתי-אמ , מגווננת-בלתי בהפרידה בין רכיבים ובמוסרה את שבט , ות אמנ ה זוכה באחדות אשר אמנם יותר , ההנהגה לאחד מתוכם אך גם הכרחית במובן הרבה יותר עמוק , מאוימת הנפש היא . ופועלת באופן הרבה יותר מודע ונמרץ אשר בלבדם , החוק המסדר המחזיק יחד את תווי-הפנים כפי שחוק הטבע אינו הדבר – הציורית הינם המציאות אלא הוא מהווה את , עצמו ולא היכנשהו מחוץ לדבר ת ואת מערכת-היחסיםשאת האחדות הנתפ , הסדר . ההדדיים של הדברים עצם האפשרות שמשטח המיוצג בכתמי צבע נראה ושהנפש המורגשת הזאת גורמת , כטומן בחובו נפש בעצמו לאותו משטח להיעשות שוב למבנה מאוחד מחזירה אותנו כמובן אל אותה , ובעל משמעות . התחושה הבסיסית של החיים שטרם פוצלו לחלקים ות החזותית מרכיבה מחדש את אמנ אבל הכיוון שבו ה היא : האחדות הזאת ומשתמשת בה למטרותיה הוא זה
|
דחק
|