|
|
עמוד:14
- 14 - פועלת , מנקודת מבט של ריגוש מתוך אהבה , ןעדיי ומכאן הגאולה והשחרור שמוצא בה – כהתרחקות כמעט כל הליריקה של , אבל מבחינה אמנותית ; החובבן חדורה – החריג הזוהר , למעט הלדרלין – המאה הי״ט גם אם לא נדחה את . בנשימת חיי היצר הנטורליסטיים בכך דלותעדיין נחשפת , הקסם הזה בריגוריסטיות שהייתה יכולה , שבו הצורה האמנותית , נפשית של הזמן נוטה לבצע את , להכיל את כל מרחבי החיים הפנימיים המלאכה רק בתוספת של ריגושים שמקורם מחוץ . לאמנות אפשר שמנקודה זו ישורטט ביתר דיוק הקו המתאר התהליך האורגני . את טבעו האמנותי של שטפן גאורגה של האמנות – התהליך העל-אורגני , או נכון יותר – שבו צומח תוכנם של החיים אל מעבר לחיים , כולה ניכר במיוחד מן הפסגה שבה מעמיד המשורר , עצמם אמצעיותם של אותם- את עצמו ואותנו מעל בלתי רודב – אף כאשר הם מהווים את נושאו , הדחפים עצמם תן הוא מעצב אתראשון מתוך התשוקה והעדינות שאי אמן כי רק אז יגלה ה . נת ערכי החיים מעבר לאהבהתמו – את הכוח ואת העומק הטבועים באמת בו עצמו : שהלוא בכל הביטויים הארוטיים יש משהו מקרי אין לדעת איזה חלק מהמלאכה יש לייחס , כביכול עצמו ואיזה לאותה " האני " לאחדותו ולעומקו של ה התרגשות המעוררת תחושה של משהו שולי שבחציו רכיבי שירתו , לערך 1895 עד שנת . שייך לעולם חיצוני של גאורגה מתפתחים אל עבר הרמות הגבוהות הללו האמנות שלו אופיינה מראשיתה . בהפרדה מסוימת בעוד שאצל אחרים . בשאיפה לפעול כאמנות ותו לא נעוצה לרוב מטרתו הסופית של הליריקן בתוכן הרגשי ית אינה אלא אמצעישהצורה האמנות , או הדִּ מּוּיִי
|
דחק
|