|
|
עמוד:82
- 82 - ות מתהפך כיוון היחס שבין גוף אמנ ב , כפי שנראה ות נגלית אמנ וזאת מהסיבה שכבר בהנחות ה , לנפש , אותה אחדות החיים . בעיה מסוימת קשה במיוחד הרי שהיא , העומדת מאחורי כל הפרדה בין שני הפלגים כשהוא פוסע לתוך , ודאי ; תקפה רק לאדם הנוכח ממש ש וכך גם תופ , לא אותו קיום טוטלי אין הוא א , החדר אותו הצופה תחת הרושם של אי-חלוקתיות פסיכו- אלא שהתמונה בוודאי אינה טומנת בתוכה את . פיזית המביט אינו ניצב אל מול חיים במלואם . האחדות הזאת מול משטח בעל , אלא אל מול סמיכות של כתמי צבע – כיצד : וכאן דווקא עולה השאלה . צורה וצבע ותו לא לעורר את , ההפשטה הזאת , יכול המראה הזה על הבד של רוח נושמת בעלת אופי , הרעיון של חיים פנימיים טיבית גרידא גוף ונפש- הרגלנו לראות אסוציא ? מסוים גם אם . משמשים בערבוביה לגמרי אינו מספק כהסבר לעולם , נזהה בכלל את הנשמתיות מתוך חוויה אישית כי בכך היינו . ת ספציפית היא לא נזהה איזו נשמתיו מניחים שלגוף מסוים אחד מוכרחת להשתייך רק נפש כמו שהיינו , שרעיון דמיוני ובלתי-נתפ – מסוימת אחת מבקשים להדביק את החוויה הנדונה מפיסות בודדות והרי אין זה מסביר את הדבר . של חוויות דומות משהו , ההופעה האורגנית אחדותתהלוא הוא – המכריע מורכבת מהן כלל ולא החולשת על סמיכות הפיסות אנחנו מוכרחים אפוא לסלול דרך אחרת . באופן מכני שבאופיו האופטי-חיצוני , להבנת נשמתיותו של הדיוקן . הטהור כבר הקדמתי לעסוק מנקודה זו שעמדנו עליה נובע תחילה שלרכיב ות החזותית ישנה משמעות מסוג שונה אמנ הנשמתי ב חיי הנפש , באשר לשירה . של השירהבתכלית מזו היא ; ותי אמנ מהווים עבורה את החומר לעיצובה ה
|
דחק
|