|
|
עמוד:79
- 79 - . נושאים בכוחות עצמם את הקסם והחוקיות האלה יינתק-הכורכים בקשר בל , מתוך הקשרים הטבעיים של הגוף הזה ושל " נראה-הלא " פני-שטח אלה עם כל חוטף , עם החיים במכלולם ועם היקום , הנפש הזאת אך ורק הדרישות . הנראה-מבחוץ הזה הצייר רק את של אפיון ושל הרמוניה אופטית , הציוריות של בהירות הן המחייבות כי הפה הזה יעוצב כך וכך אם האף הזה וכי העין הזאת תעמוד דווקא בין המצח הזה , נמצא כאן המבנה והדינמיקה של הגוף כולו תחת . והלחי הזאת צאו בוודאימ , של מלוא היחס של האדם לעולם , העור ״מַה : כפי שאמר גתה – השטח-את דרכם אל טיב פני אבל משעה שאלה . גַּם עַל הָ עוֹר אֵ ינוֹ״ / שֶּׁאֵ ינוֹבַּשֶּׁלֶד הקרין כביכול את האדם כולו אמןמשעה שה , התגשמו עליו להביא בלעדית לידי ביטוי את , על מרקע הנראות החוקיות ואת המשמעות האסתטית של הנראה הזה , יצירתו היא השלמת הראייה מתוך עצמה : קאדוו של , של קסמה , שכלול חוש ההופעה הגולמית ככזו . הכורח הפנימי שלה ניתן להרגיש בינתיים כי בזאת לא ביטאנו , עם זאת אמירתו של לאונרדו . באופן מלא את הציפיות מהדיוקן – את האדם ואת הנפש , שעל הציור לתאר שני דברים – תביעה , יסוח מעט פרימיטיבי אוליגם אם בנ , כוללת ותית לא יכולה להיפטר ממנה אמנ ששום תאוריה , לא ייתכן שהייתה זו אי-הבנה לאורך כל הדרך . בקלות כאשר בכל עת דרשו מדיוקן האדם שינגיש לנו בהכרח משהו נפשי המצוי מעבר לחושי המיידי והאופטי- וכאשר דרישות אלה אכן נמצאו במידה כזאת , מרחבי , הדבר זוכה לאסמכתא ישירה . ו אחרת מוגשמותא . מתוך הרושם שאדם חי מקבל מאדם חי אחר , כמדומני יש לדחות מכול וכול את הסברה המתבקשת כי , כלומר
|
דחק
|