|
|
עמוד:78
- 78 - מהנראות – וגם הרבה פחות – הוא הרבה יותר . האמיתית של האדם באמת בתוך האדם היא " הנראה " ההבלטה של אותו הדיוקן מציג את מה ; תפקידו הראשון של הדיוקן יכולנו לראותאת מה ש , כלומר – שאנחנו רואים באדם . אילו היה החוש הזה עצמאי מספיק , בו בחוש הטהור עין הצייר מחלצת עבורנו את התמונה החושית בהכרח – האופטית הטהורה מתוך אותה הרשת אשר מסמנת – גונית ומקוטעת בעת ובעונה אחת-רב . יום את האדם המסוים- עבור חיי המעשה שלנו ביום ממשותומתבצעת פה הפשטה של הנראה מתוך , לא הפשטה אינטלקטואלית – הסבוכה של האדם ובוודאי לא רפרודוקציה מילולית , אלא חושית , כמובן מאחר , אך בין כה וכה . של הנראה כמו בצילום תששלרשות הצייר עומדת רק אותה התופעה אשר נתפ חזותית בלבד ואשר ניתנת לשחזור באמצעות צורה חולל למהותית שהוא מ אמנ אז גם ההמרה ה , וצבע יכולה להתבצע אך ורק מתוך הנתון , שנתון בטבע . הדבר כלל לא מובן מאליו כפי שזה נשמע . החושי הזה שוב ושוב שומעים אנחנו שצייר הדיוקן חושף את מה שהוא מציג את ישותו , שחבוי תחת ההופעה החושית שהתמונה היא סמל לאידאה או , הנפשית של האדם מספק הדיוקן את הדרישות כיצד . לטיפוס וכיוצא בזה כך או , במבט ראשון . את זאת נראה בהמשך – ? האלה לא מה שמעבר לנראות הוא . הן בהחלט שגויות , כך , בטהרתה כהופעה , אלא היא עצמה , נושא הציור להרגשת , לפסגת קסמה , מובאת לשיא הבהירות , להבלטה ולעמעום , הודות לעיצוב ולתאורה , חוקיותה . נייה או בחירה של נקודת מבטלב , להסטה ולהשמטה היחסים שבין חלקיהם-השטח הנראים ומערכת- פני
|
דחק
|