|
|
עמוד:51
- 51 - ן זה אלא מצב בו כאילו האני לא אי . כדי כללי וחוקו או לכל הפחות לא , יכול היה לשאת עוד את עצמו לבד , וכך עטה דבר-מה כללי – רצה להראות את עצמו בושה דקה מן הדקה טמונה . לבוש מסוגנן : טיפוסי יותר בכך שצורה וחוק על-אינדיבידואליים מתווכות בין םהאישיות הסובייקטיבית ובין סביבתה מלאת האנשי , צורת-החיים המסוגננת , ההבעה המסוגננת ; והחפצים כל אלה הריהם מחסומים – הטעם המסוגנן והתרחקויות דרכם מוצא הסובייקטיביזם המופרז של נטייתו של האדם המודרני . זמננו משקל-נגד וכיסוי דהיינו בדברים שהמהותי – להקיף את עצמו בעתיקות ח הכללי הלך-הרו , טביעת הזמן , להם הוא הסגנון אלא היא , אינה אפוא סנוביזם מקרי – האופף אותם רוגע וחוקיות , אותו צורך עמוק להוסיף רוחב דעת . טיפוסית לחיים העמוסים אינדיבידואליות לעייפה ועל כן מובן – שבהם היה רק סגנון אחד , זמנים קודמים התייחסו אחרת לגמרי לשאלות-החיים הכבדות – מאליו כל , עומד על הפרקאחדדרק סגנון במקום שבו . הללו – הבעה אינדיבידואלית צומחת מתוכו באופן אורגני הכללי ; אין היא מוכרחה לחפש תחילה את שורשה . והאישי מתלכדים לכדי תוצר ללא כל קונפליקט האחידות וחוסר-הבעייתיות שבגינה אנחנו מקנאים הביניים נשענת על- ביווניוּת ובתקופות מסוימות של ימי י-הימצאן של שאלות כאלה בדבר תשתית החייםא שהרי מערכת-היחסים – בדבר הסגנון , כלומר , הכללית שלו עם הייצור הבודד התגבשה בקלות רבה וללא החולשים על מספר גבוה , מה שאין כן עבורנו ; סתירות עד שהתוצר – של סגנונות בכל התחומים ההתנהגות האינדיבידואלית והטעם , האינדיבידואלי האינדיבידואלי שרויים כביכול במערכת-רופפת-יחסים
|
דחק
|