|
|
עמוד:50
- 50 - נוכל להבין מדוע לחדרים שמשמרים סגנון היסטורי רים קר למגו , זר , מסוים בקפדנות רבה יש משהו לא נוח בעוד אלה המחוברים מפיסות בודדות של – עבורנו על-פי טעם ( אבל לא פחות מוקפדים ) סגנונות שונים שמוכרח מן הסתם להיות מוצק , אינדיבידואלי סביבה של . ישרו תחושה עזה של חום ובית , ואחדותי מתלכדים , בלבד אחדדדברים השייכים לסגנון היסטורי יכול מדירה מעצמההיישר לכדי אחדות סגורה אשר כב הוא אינו מוצא כל ; את האינדיבידואל השוכן בתוכה , הזרים לאותו סגנון שחלף , פרצה שדרכה חייו האישיים אבל באופן . יכולים היו לזרום לתוכו או להיקשר בו המצב שונה בתכלית בשעה שהאינדיבידואל , מוזר פי על- , וונים סגנונית מרכיב את סביבתו מאובייקטים מג בכך זוכים הם במרכז חדש שאינו נמצא באף ; טעמו אבל הם כעת חושפים אותו , אחד מהם כשלעצמו זוכים – כלומר , באמצעות אופן צירופם המיוחד בקיום חווייתי שהם מרגישים , באחדות סובייקטיבית זהו הקסם חסר-התחליף . בנפש היטמעותםבאמצעות שבעטיו אנחנו מעצבים את מרחבינו באובייקטים ומייצרים מכלול חדש מכאלה שנושאים , ים שונים מזמנ כלומר של חוק , כל אחד את האושר הרגוע של הסגנון מכלול שהסינתזה שלו – הצורה העל-אינדיבידואלי וצורתו הכוללת הן אמנם ממהותן אינדיבידואליוֹת . לגמרי ומכוונות לאישיות אחת מיוחדת בלבד רני הסיבה למשיכתו החזקה כל כך של האדם המוד אשר הוא , לסגנון טמונה בפירוקו והסתרתו של האישי הסובייקטיביזם והאינדיבידואליות . מהותו של הסגנון , ובתצורות המסוגננות – התחדדו עד כדי נקודת-שבירה , החל באלה של ההתנהגות וכלה באלה של ריהוט הבית מצויים הפחתה וטשטוש של אותה אישיות אקוטית עד
|
דחק
|