|
|
עמוד:27
- 27 - גם ללא , שהיצירה כשלעצמה ( להתבלבל בין השניים כפי שאכן – נראית לנו טראגית , כל ידיעה על יוצרה אבל זה אפשרי רק על . פסליו של מיכלאנג׳לו קורה עם הצומחת עבורנו מתוך הצורות נשמתיות של בסיס כל שנדרש הוא . שלפנינו כמקורן וכנושאן המוחשות ידיעה אינסטינקטיבית וכללית ביותר על אודות ביטויי שבלעדיהם לא יהיה לא קיום , הפנימיות וייצוגיה מן הידע אך אלה שונים בתכלית , חברתי ולא אמנות אין זה . ההיסטורי על אישיות אינדיבידואלית מסוימת כי אם אדם כללי – האינדיבידואלי , האדם הממשי גם אם הוא לובש צורה מסוימת הנגלית דרך , לחלוטין בערך כפי שאנו מבינים כל – האמנות-התוכן של יצירת משפט בשפה בכך שאנו מניחים לתנועה הנפשית לידה אותו בדרך כלל בהתאםואשר מו , להדהד בתוכנו וזאת מבלי לחזור למצב-הדברים הפסיכולוגי – להגיון שהוליד את המשפט ( ואולי השונה מאוד ) המיוחד לכן לא יהיה זה מעגלי . באותה מציאות ספציפית לפרשבחזרהו , להסיק נפש יוצרת מתוך היצירה עצמה כי מתוך מאגר . את היצירה מתוך אותה הנפש אינסטינקטיבית שלנו צומח אל היצירההפסיכולוגיה ה המעניק לה לראשונה משמעות , שלפנינו דבר-מה חדש או נובע מסדר , היסטורי , אך אין זה דבר מקרי . וחיים התגבשותו של החוק הפנימי , הכרחי משהואלא – אחר הרי הוא באותה , אם זה מעגלי . של התופעה הנתונה קשר על ים אנחנו מסיקשבדומה לאיך מידה בלתי-נמנע , ואז מפרשים , רצף של רשמים מוחשיים מתוך סיבתי הן את הרשמים , סיבתיותהאותהבדיוקבאמצעות . עצמם הן את סדר הופעתם כעת מתברר סוף-סוף כיצד קורה ששיריו של , המציבים עצמם תחת חוקיות אמנותית טהורה , גאורגה
|
דחק
|