סוגיה של סגנון

עמוד:47

- 47 - , זו מעין קניבליות – ות למילוי צורכי הפרקסיס אמנ ולא סתם איזה אדון בחסדו – כירת האדון לעבדותמ על-פי , אלא אדון מעצם פנימיותו , האקראי של הגורל התאורטיקנים המכריזים בנשימה אחת . חוק טבעו , ות אמנ ות השימושית צריך להיות יצירת- אמנ שתוצר ה נראה שאינם , ושתכליתיות היא הנעלה שבעקרונות – אמצעיי הרי התכליתי הוא : מרגישים את הסתירה ות לעולם אמנ ואילו יצירת-ה – ובכך תכליתו חיצונית לו לעולם אין ; אלא יצירה סגורה בפני עצמה , אינה אמצעי , היא שואבת את זכות קיומה מדבר מלבד היא עצמה העיקרון שעד כמה . כפי שעושים אותם ״תכליתיים״ על כל כלי שימושי להיות יצירת , שמתאפשר הדבר או מיכלאנג׳לו כמו משה מאת , ליתות אינדיבידוא אמנ- הוא אולי האי-הבנה , רמברנדטיאן סיקס מאת הוא . הקריקטורית ביותר של האינדיבידואליזם המודרני אדם ועניינים- מבקש להעניק לדברים הקיימים למען בני אחרים את צורתם של דברים שמובנם שוכן בגאוות , נצרכים , לדברים המשומשים ; ההוויה-כשלעצמה את צורתם של אלה המאריכים , לטלים ומועבריםמיט לדברים , בקיצור . המעשהימים כמו אי בלב המולת חיי הגנרי , אל הכללי , בשל תכליתם השימושית , הפונים מבקש הוא להעניק את , שבנו ואל המשותף עם רבים כי הרי הנפש האינדיבי – צורתם של אלה היחודיים ועל כן הם , דואלית גילמה בתוכם את ייחודיותה- אל , האדם- נמשכים גם אל הנקודה הייחודית שבבני . מקום בו כל אדם הוא כשלעצמו וכאן לבסוף טמונה הסיבה לכך שכל אותן התניות ות השימושית אינן מצביעות על פחיתות- אמנ של ה שהלוא לא אופייה של האינדיבידואליות צריך . כבוד הרחבה של הכלליות , אלא אופיו של הסגנון , להיות לה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא