סוגיה של סגנון

עמוד:46

- 46 - להיות – זכותם , אם אפשר לומר כך , משמעותם או ההיקבעות המספרית היא רק הביטוי , ודוק – ; יחידיים לאצילותה האיכותנית של המהות שתחושת חייה היא . בלעדיות גם אם לצידה מצויות אחרות הזהות לה ות אמנ גם באשר לייחודיותיוֹת של ה : באותו האופן מכיוון , מכיוון שמהותן היא הסגנון , השימושית שממנה מעוצבת , כלליתתותית ה אמנ שהסובסטנציה ה מובןהרי שה – תמיד מורגשת בהן , הייחודיתדמותן הן נטועות מלכתחילה ; שלהן הוא היותן משועתקות גחמתיות או , גם אם מחיר גבוה – ברב-פעמיות אקסקלוסיביות קנאית גורמות להן להתממש לעיתים רק . ביחידה אחת , המעוצביםותיים אמנ ה בכלים הדברהוא כך לא אבל שמעות הסגנון שבתצורתם הם דוחים למעשה את מ – או למעשה פועלים ממש – ומבקשים לפעול , הזאת וכנגד המגמה הזאת . ות אינדיבידואליות אמנ כיצירות כליה . ות השימושית אבקש למחות בחריפות אמנ של ה , ות השימושית מיועדים לשיבוץ בחיים אמנ של ה בכך עומדת היא . לשירות תכלית שנקבעה מן החוץ ות הסגורה בתוך עצמה אמנ ה- בניגוד מוחלט ליצירת , כזאת היא עולם בפני עצמו כל אחת . כאוטוקרטיה וכפי שמסומל כבר במסגרת שבה – תכלית בפני עצמה היא דוחה כל השתלבות שימושית , היצירה מונחת כיסא ישנו כדי . החיצוניים לה , בתנועת החיים המעשיים היה ; כוס כדי למלאה ביין ולאוחזה ביד , לשבת עליו ותיות אמנ יהם בתצורתם רושם של אותה הוישרו שנ , הכפופה לחוק שלה בלבד , המסתפקת בעצמה – המבטאת בתוך תוכה לגמרי את האנטומיה של הנפש לשבת על . אזי יתהווה הקונפליקט המזיק ביותר להזדקק ליצירת- , ות אמנ להתעסק ביצירת- , ות אמנ יצירת-

דחק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר