|
|
עמוד:45
- 45 - ולא אלה , החיוניים שאך ורק הכלים המסוגננים . יכולים לספק , ותיים-אינדיבידואליים אמנ ה היצירה אבל כשם שכנגד המושג של הליך ותית האינדיבידואלית המוזכר לעיל התעוררה אמנ ה בוודאי כזה ) ים גדולים יש סגנון אמנ הטענה כי גם ל אך חוק , אמנם חוק ומכאן גם סגנון – משלהם , עדים אנו בכל זאת : כך כאן בהתאמה , ( אינדיבידואלי ות אמנ כיצד מושאיה של ה , במיוחד לאחרונה ואלי בידיהשימושית מעוצבים באופן אינדיביד אישיויות המטביעות בהם חותם שאין לטעות בו ואין אנחנו רואים לעיתים קרובות את ; להחליף אותו באחר אולי עבור , המושא הבודד מיוצר בעותק אחד ויחיד שכאן המקום , אבל ישנה נקודה מיוחדת . משתמש יחידי . שמונעת בעדו לשמש ראיה שכנגד , רק לציינה ימים שהם יחידיים ועלכשאומרים על דברים מסו ובוודאי , על-פי רוב – אחרים שהם אחדים מתוך רבים . אין לכך יותר מאשר משמעות סמלית , במקרה שלנו , הבלעדית לחפץ , בכך אנחנו מתכוונים לתכונה מסוימת בלי , חד-פעמי או רב-פעמיאופיו המעניקה לקיומו שגורלו החיצוני והאקראי יממש זאת בהכרח באמצעות כולנו מכירים את החוויה . י הכמותי של ישותוהביטו שבה משפט שאנחנו שומעים משרה עלינו גועל של , בלי שנוכל בכלל לטעון ששמענו אותו רבות , בנאליות הוא מטבע שחוק לעייפה ; -פעםאו ששמענו אותו אי גם אם מעולם לא הגה בו , כבר בפנימיותו ובאיכותו , ולהפך . בנאלי הוא בנאלי כי הוא ראוי להיות . אדם אנחנו מתרשמים שהישגים רבים ואנשים רבים הם ללא גם אם אפשר שצירופי ההוויה – עוררין יחידיים עוד נפש , האקראיים יצרו במציאות עוד דבר ויותר כי זו – כל זה לא ישפיע על התרשמותנו . כמותם , ויותר
|
דחק
|