|
|
עמוד:10
01׀ תכנים וצ ורות במדרש " דבר ים רב ה " זה בזה . הראשון, העוסק בשאלת מקורותיו של המדרש וזמן עריכתו, מיועד — כפי שגם אומרת הכותבת — בעיקר למי שעולם המחקר הפילולוגי-היסטורי הוא בראש מעייניו . ראוי להבין את חשיבותו של פרק זה . עולם ספרות האגדה הוא עולם דינאמי, חיבורים רבים נעים בתוכו, כאמור לעיל, והשאלה מתי נתחבר חיבור פלוני או אלמוני היא התשתית להבנתו המלאה . קביעת זמנו ) ומקום היווצרותו ) מפזרת את הערפל שסביב עורך המדרש ומאפשרת לדון בו ביתר דיוק . קביעת הזמן והמקום היא חיונית להבנת אמונותיו ודעותיו של העורך, ואף מסייעת להוסיף מידע על בנייתו של עולם ספרות האגדה, ועל דרכי הטיפול של החיבורים השונים במקורות שעמדו לפניהם, בין כאלו המוכרים לנו ובין רבים שנוכל רק להניח את קיומם . ובצד זה עומדת גם השאלה המרתקת בדבר מסורות אגדיות חסרות מקבילה, שהן אולי יצירתם של העורכים עצמם . כל השאלות האלו נדונות בדרך הראויה בראש הספר ותורמות תרומה של ממש לעולם המחקר בכלל ולמדרש דברים רבה בפרט . הפרק השלישי, האחרון, עניינו באמונות ודעות של בעל המדרש או מי שאפשר לכנותו גם כעורך המדרש . ברור שספר רב היקף ועניין כמדרש דברים רבה לא בא לעולם מעצמו, ויש מאחוריו דמות היסטורית, לצערנו אנונימית, שהביאה אותו לידי גמר על יסוד המקורות שעמדו לפניה, בין אם הביאה אותם כצורתם ובין אם עיבדה אותם, וכן על יסוד רעיונות שהוסיפה מן הסתם משלה . בטוחני שזהבה נויברגר הייתה שמחה לו התאפשר לה לשבת על כוס יין עם המחבר ולדון פנים בפנים עם מי שהשקיעה שנים של עבודה בניסיון להכירו . הפרק השלישי, כאמור, עוסק כראוי באמונות ודעות — כגון היחס אל אמירת לשון הרע או להבדיל לנוכרי ולנשים — וכשלעצמו תורם תרומה גדולה לדיון בשאלות מרכזיות אלה ודומיהן, דיון שגם בימינו יש בו טעם ועניין . הפרק האמצעי, השני, מטפל בשתיים מן הצורות הספרותיות המשמשות את העורך להעברת מסריו : הסיפור והמשל . גם באלו
|
|