|
|
עמוד:11
תשר"ק ) . הפעם בונה חריזה זוגית אחת בלבד מחרוזת מרובעת, לאו דווקא שתי מערכות זוגיות . גם הפעם המשורר שקל כל צלע במתכונת של 6 הברות, אבל הפעם הוא הקפיד על דבר נוסף . שוואים נעים מופיעים במקומות קבועים בראש כל 3 הברות במשקל המזכיר את משקל הַזַג' ( המרנין ) הכמותי השכיח בשירה - - - ) . במקרה זה ניתן לטעון שריבי"ם מתח פה לראשונה ◡ - - - ◡ הערבית ( קו מבדיל בין כתיבה לגבוה של אדם בינו ובין קונו במשקל הברות המקביל למשקל ערבי כמותי לבין כתיבה לציבור במשקל כמותי המקביל הקבלה עוד יותר גדולה לשקילה הערבית הכמותית . גם התוכחה 'אוי לך בשר ודם' ( קלב ) זכתה להדים ולממשיכי דרך בקהילות ישראל . הפעם היה זה בקרב יהודי מצרים . ישועה בירבי יוסף הכהן השופט ( אמצע המאה הי"א ) היה בן למשפחת ההנהגה באלכסנדריה, ושלח ידו גם 10 בכתיבת פיוטים . הוא עמד בקשרים עם ראשי הקהילה השאמית בפסטאט, והכיר בוודאי את יצירותיו של ריבי"ם . בעקבות 'אוי לך בשר ודם' הוא כתב את 11 שני פיוטי התוכחה כתובים במחרוזות מרובעות הפותחות 'בן אדם אל תאשם' . בלשון הפנייה 'בן אדם', המאפיינת את הפנייה אל האדם באשר הוא . בשני המקרים אנחנו חסרים את החלקים האחרונים של הטקסט, ואין זה ברור איך בדיוק הם עברו בסופו של דבר לדבר במודוס של תפילה אל האל הרחום והחנון . צידוק הדין הוא מעין שיר מספד . אלא שהפעם הוא נאמר לאו דווקא אל מול המת, כי אם אל מול האדם החי . החי נקרא לתת אל ליבו ולראות את יום מותו ההולך וקרב . מראות הניוון והמוות מחוזקים באמצעות מקראות קהלת יב ואיוב החותמים מחרוזות הכתובות בתבניות די חופשיות . האדם נקרא להישיר מבט אל מול מראות הכיליון והמוות ולבקש את רחמי האל הגדול שיחוס וירחם עליו . פיוטי חטאנו נקראים בשם הזה על פי הרפרן החוזר 'חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו' . פיוטי הסוג ניכרים בשרשור המלווה את המחרוזות וקושר בין המילה האחרונה של הפסוק המצוטט בסוף מחרוזת אחת ובין המילה הראשונה במחרוזת הבאה . את כל העומס הקישוטי הזה נושאים על גבם פסוקי מקרא קצרים, שעל פיהם נקבעה הברת החרוז של מחרוזת אחת וגם אות האקרוסטיכון של המחרוזת הבאה . פיוטי הסוג אינם קשורים כמו שאר הסליחות אל האמירה החוזרת של שלוש עשרה המידות 'ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד' 12 וכולי ( שמ' לד ו - ז ) . 10 פרנקל, האוהבים והנדיבים, עמ' 49 – 73 . 11 אליצור ובארי, פיוטי ר' ישועה בירבי יוסף הכהן השופט, עמ' 42 – 44 . 12 ראו שמידמן, מעמדם הליטורגי של פיוטי חטאנו, עמ' 87 – 113 . 11 מבוא
|
|