|
|
עמוד:10
10 שמע ישראל • אורן יהי – שלום וזועק "לא בשמים היא ! " – כלומר החכמים הם שיכריעו ( הכרעת רוב ! ) ולא בת הקול שיצאה רגע קודם מן השמיים . חילונים המבקשים ללמוד את "היהדות" נאחזים ב"תנורו של עכנאי" כמוצאי שלל רב, אך מותירים את הסיפור הגדול והאמיתי לאורתודוקסיה – את התלמוד כולו . והרי הזדהות ממשית עם התלמוד מחייבת הקשר משמעותי רחב יותר : מהו הטוב שיש לנו בתלמוד ? האם זו יצירה דתית ? ספרותית ? היסטורית ? האם היא משקפת התחדשות או שימור ? בדלנות או פתיחות, ביקורת או ציות ? למרבה הפרדוקס – דווקא התמצאות תרבותית נרחבת בתלמוד, לימוד חילוני וביקורתי שאינו מקדש כל חכם, היה מזמין חילונים להזדהות עם מגמת ההתחדשות שמייצגים חז"ל . מגמת התחדשות הבאה לידי ביטוי, למשל, ברוחם ההלניסטית, הכוללת עיון שכלי-מדרשי שמתוכו נולדה אליטה חדשה וגמישה של חכמים . זוהי התחדשות שהחליפה את אצולת הכוהנים הנשמרת מאב לבן, ומחויבת למוסד המקדש על חוקיו ומנעמיו . המבוכה החילונית זימנה את הסיפור האורתודוקסי הצר והמצר לא רק כהסבר ל"יהדות", אלא גם ל"ציונות" . עשורים מאז קום המדינה וכבר נותק המושג "ציונות" משורשיו המשכיליים וממרכיביו הלאומיים וההומניסטיים, שברוחם חוברה מגילת העצמאות של ישראל . מעטים כיום חשים את רוח הכרזת העצמאות בהקשר לאומי של אמנציפציה ושחרור עמים מה"סדר ישן" של העולם האבסולוטי . זו היא רוחה של ההשכלה היהודית שסחפה גם את חלוצי הציונות הדתית – למשל את הרב אלקלעי והרב ריינס . יוצאי חלציהם הפוליטיים חתמו בגאווה על הכרזת העצמאות . החיבור ההולך ומתרחב בין ציונות לבין בדלנות יהודית, קורבניות ולאומנות – מאיים לא רק על דמותה של ישראל, אלא גם על זהותם של יהודים בתפוצות, שישראל היא מרכיב חשוב בפסיפס יהדותם . המבוכה כאן כפולה ומכופלת – גם כלפי פנים וגם מול ההתקפות הבוטות על ישראל, שחלקן מגיעות לכדי אנטישמיות נגד היהודים כולם .
|
|