|
|
עמוד:9
מבוא 9 שעם המעבר לְמכונית ה"מצוּינות" – נמצאנו נוסעים אל שכלול המכונית עצמה ! אל מול הררי ההיי-טק, אל מול חזון האקזיט המרחף על פני המים . והינה עוד הסבר למבוכת הרוח . בשיח הציבורי החילונים מוצגים במלוא ריקנותם . חילוניות היא החומר, והאורתודוקסיה אחראית על הרוח – לפחות על רוח העבר . דוברים אורתודוקסים מסבירים כיצד פרשנותם היא הנורמה היהודית, ובלעדיהם – לא יישאר כלום מ"היהדות" . הא הידיעה של "היהדות" היא האופן שבו אנו חיים – מלידה, דרך נישואין ועד קבורה . לפי ההנחה האורתודוקסית העולם החילוני אומנם חלול, אך מקיים משהו ממצוות הדת, לכן ראוי "לקרב לבבות" . חילונים רבים מאשרים את ההנחה הסמויה הזו בשתיקה, כבוגרים מובהקים של מערכת חינוך נבוכה . הניכור, האדישות והמבוכה – מזינים זה את זה במעגל מתרחב אל דמותה של החברה הישראלית . מושגים כמו "ציונות" איבדו את פירושם ההומניסטי, כך קרה גם ל"תנ"ך", לחגים, וגם מגילת העצמאות נותרה בדד – משעממת . המושג "יהדות" בשיח הישראלי מתקשר לכשרות, לגיור ולשלל איסורים, יותר מאשר לאהבת אדם, שלא לדבר על תבונה או על שוויון . כך נדרשים חילונים לבחור בין אמונתם ההומניסטית לבין מורשתם היהודית, מתוך הנחת הסתירה . מובילי ההתחדשות היהודית מנסים בכל עוז לגוון את השיח האורתודוקסי הרווח, אך רק לעיתים נדירות מתמקדים המחדשים בזהות החילונית עצמה – כתופעה תרבותית מלאה . במבחן התוצאה, גם בשיח ההתחדשות היהודית המושג "חילוניות" מתקשר יותר לעכשווי החומרי מאשר לעבר המסורתי . לעיתים מוצע לחילונים למזג את הניגודים – למצוא דרך של גם וגם . אבל מיזוג טכני כזה מסתיים לא פעם בקריקטורה של ממש : המפגש של חילונים עם התלמוד ( הנחשב כמייצג אותנטי של ה"יהדות" ) חוזר שוב ושוב אל "תנורו של עכנאי" . זהו סיפור תלמודי המתאר ויכוח דמיוני וסוער בין חכמים, אשר בשיאו קם רבי יהושע
|
|