|
|
עמוד:10
10 אשר שקדי שבית הספר הוא המוסד שיכול וצריך להכין את ילדינו להתמודד עם אתגרי העתיד . מעטים מביעים שביעות רצון מהתנהלות בתי הספר . למעשה, הנטייה הקיימת היא להשליך את כל חוליי החברה על מוסד בית הספר, כאשר המורים מהווים, איך לא, את שק החבטות של החברה . כל תחלואות החברה מושלכות לעבר בית הספר והמורים . בשעה שבני הדור הצעיר מגלים בורות בנושא זה או אחר, העיניים המאשימות, כולן, מופנות לבית הספר . כאשר, למשל, רמת הנכונות להתגייס למשימות החברה והמדינה וליחידות קרביות בצבא יורדת, ברור שהאשם הוא בבית הספר . כאשר ביטויי ההזדהות של הצעירים עם המדינה או עם היהדות יורדים, אין אלא לתלות את האשם בבית הספר וכל אחד ( כמעט ) גם יודע מה צריך לעשות ואיזה ידע חסר לצעירים . כאשר מספר היורדים מהארץ ( או במונח העדכני, "רילוקיישן" ) עולה, ברור שמחסור בידע ב"ציונות" ב"יהדות" הוא מקור החולי ויש לחזק את המרכיבים האלו בבית הספר . מרבים לדבר במושגים, כמו "הולך ופוחת הדור", ומי אשם אם לא בית הספר ? ( אבל, כאשר רמת הנכונות להתנדבות עולה דווקא, מוכנות להקרבה בשעת מלחמה הופכת למרשימה, ברור לכולם שזה לא בזכות בית הספר . . . ) . מרבים לדבר על הצורך "לחשוב מחוץ לקופסה", כאתגר לשינוי בית הספר . משמעות מושג זה היא להתמודד עם המציאות והרעיונות מתוך זווית ראייה חדשה, ואולי אף מקורית . אך בתוך עולם הקונספציות הקיימות, בתחום הראייה המקובל זה מכבר . בספר זה אני מציע "לצאת מתוך הקופסה" . מונח זה מתייחס ליציאה מתוך הקונספציה, החשיבה והראייה המקובלת על בני האדם זה מכבר, וחיפוש רעיונות מחוץ למסגרת ולגבולות המוכרים להם . משמעות הדבר היא לחשוב על התמודדות עם אתגרים ואימוץ נקודות השקפה חדשות, שאינן מוגבלות על ידי קונספציות קיימות . ה"קופסה" שאני מדבר עליה בספר זה אינה רק משל, אינה רק מגבלה של חשיבה - אלא יציאה, תרתי משמע, מתוך מסגרת רעיונית ופיזית, הקופסה
|
|