התחלה הלב הער

עמוד:13

[ . . . ] אט-‍אט למד להתמצא שם למטה בחשכה ; הוא למד לזהות את המעברים ואת הנקבות בעזרת חוש חדש, שלא ידע מהו [ . . . ] מכורבל כמו ילד שעדיין לא יצא לאוויר העולם והוא ממתין בגוף אימו, שכב בסטיאן במעמקים האפלים של יסודות פנטזיה, וחיפש חלום שנשכח, תמונה שתוכל להוביל אותו אל מי החיים . 2 גיבור הסיפור הוא אנחנו ; גם אנחנו קמים עם שחר ומנסים לזכור חלום נשכח שהיו בו מי חיים צלולים . מי החיים הצלולים הם אולי חיוניות שהייתה בנו ודעכה או סקרנות והרפתקנות שאבדו והותירו חלל ריק וצמָא לא ממומש למשמעות . למעשה יש לנו דרך למצוא מחדש חיוניות מתוך עצמנו, אם נלמד לדלג מעל תקווה ופחד ולבטוח בחוכמתנו הטבעית . האאורין בסיפור ההרפתקאות הוא הקמע שמשמש מדריך ומקלט . כשהגיבור מחזיק בו יש לו כוח, וכשהוא אובד לו הוא כושל . הקמע משמר גבורה ואומץ לב, ומסייע לו לתקשר עם כוחות עליונים כדי למצוא ריפוי והחלמה . למעשה, בכולנו יש קמע פנימי אינהרנטי כזה, גם בלי שנצטרך לענוד שרשרת פלאים או טבעת קסמים כדי להינצל . גם כשהקמע נסתר מהעין הוא לא נעלם, אלא שלפעמים אנחנו לא שמים לב אליו או לא מאמינים שהוא עדיין שם . אפשר ללמוד לגשת אל הגרעין הער שהיה חי בתוכנו ואולי נשכח, ובשפתו של אלן ווטס ( Watts ) : לחזור להיות מה שאנחנו באמת . השביל חזרה אל עצמנו עובר דרך ההסכמה לחוות את כל ההרגשות . צ'וגיאם טרונגפה, מאסטר טיבטי שהיה מורה פורץ דרך ומקור השראה למורים מובילים בבודהיזם המערבי, אומר : אם אתה מחפש את הלב הער, אם אתה שם את כפות ידיך על כלוב הצלעות וחש בו, לא תמצא שם דבר חוץ מרוך ומעדינות . אתה חש רגיש וכואב, ואם אתה פוקח את עינייך לשאר העולם, אתה 2 . אנדה, מיכאל ( 1979 ) . הסיפור שאינו נגמר , תרגום : חנה לבנת, תל אביב : כנרת זמורה דביר, ,2015 עמ' 452 ‑ 454 . בודהיזם ותשוקה 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא