|
|
עמוד:12
ומסמאות וממסכות את המבט . באמצעות מושאי תשוקה מוגזמים הוא ניסה להסיח את דעתו של סידהרתא ממסע ההתעוררות שלו, אבל הלה המשיך לשבת בלי להגיב וגרם כך למארה לאבד מכוחו ; כשסידהרתא לא נענה לפיתויים ולא נעתר לחזיונות השווא, מארה הובס ! הבודהא הבין בהדרגה שמארה אינו יצור חיצוני אלא יציר הדמיון, וגם הבין שהשדים הגדולים באמת דרים בפנים ולא בחוץ . מסקנתו הייתה שהמקור לסבל הוא התודעה החושבת יתר על המידה, אבל הוא הדגיש שזו בשורה טובה : היות שאנחנו מי שמחוללים לעצמנו את ההזיה, את האשליה ואת הבלבול - אנחנו גם מי שיכולים לתקן את התעתוע ולוותר על עיוורון לשם ראייה צלולה . הבודהא הציע להבחין בין מה שבאמת מתחולל במציאות ובין פירורי תעתוע וציורי אשליה שהתודעה מחוללת לשווא . החשיבה בדרך כלל אינה טרייה, ואינה נוגעת לרגע הזה, אלא נגועה בזיכרון ומגזימה בהסתמכותה על פרוטוקול עשיר של חוויות עבר . מחסן הזיכרונות הוא יעיל, ומתבקש מיכולתה של התודעה לערוך את המציאות ולסדר אותה, אבל הסתמכות מוגזמת על חוויות עבר מגבילה את הכנות במפגש עם ההווה ומייצרת פגישה לא ישירה ולא צלולה עם מה שבאמת מתרחש . מפגש עכור עם המציאות וראייה לא נכונה של מה שמתחולל בה גורמים לפעולה לא נכונה, שמשמרת טעות וכאב . לקראת סוף המסע ב סיפור שאינו נגמר מתואר הגיבור בדרכו חזרה אל עולמו המקורי, שהיה לו ונשתכח ממנו : צמרמורת חלפה בגוו של בסטיאן . אמנם עמדו לרשותו כל העוצמה והאומץ שאאורין 1 העניק לו, אבל המחשבה שיהיה עמוק כל-כך בבטן האדמה בחשכה מוחלטת הקפיאה את דמו . 1 . אאורין הוא הקמע של הגיבור שבאמצעותו הוא חוצה ממלכות ומדלג מעל כוחות תוהו ושחור . עינב רוזנבליט 12
|
|