|
|
עמוד:12
12 | אלי זילברמן שום דבר לא יכול היה להכין את משפחתי, את חבריי ואותי לתקופה הארוכה שאליה ניכנס אחרי אותה השבת השחורה : לאובדן העצום בשבעה באוקטובר ולאבדות שיבואו לאחר מכן במלחמה, לתמרון שכל צמרת צה"ל והמדינה תמיד חששו ממנו — והוא הגיע במלוא העוצמה על כלל מרכיביו — לשמות החברים שנפלו ולעיתים תוך כדי הלחימה פשוט שכחתי מהם, כי לא יכולנו להגיע להלוויות ולשבעה ולעכל בכלל שהלכו, ואז פתאום הם קפצו שוב בזיכרוני ואף מצאתי את עצמי שואל את חבריי אם הם באמת מתו . אומרים שהמחדל של השבעה באוקטובר הוא בקנה מידה שאינו נופל מזה של יום הכיפורים אם לא יותר, אבל העיסוק המרכזי בספר שבידכם לא יהיה סביב המחדל . בספר זה אביא סיפורים אותנטיים מהשטח . סיפורי גבורה אמיתיים של דור חדש של לוחמים, מפקדים ואזרחים שהתעוררו לבוקר שחור, לצונאמי אדיר של מרצחים שטבחו, שחטו, אנסו וצהלו משמחה, וסיפוריהם של אותם לוחמים שדהרו בעקבותיהם אל הלא נודע להציל את העוטף . סיפורים אלה ועוד אלפי סיפורים שעוד יסופרו בוודאי, עצרו ככל הנראה את המתקפה האכזרית ביותר על עם ישראל מאז השואה . לצד סיפורים אלה — גם סיפורים מרגשים של משפחות שנשארו מאחור ותמכו ללא סייג . סיפורי גבורות הלוחמים של חטיבת גבעתי בלב רצועת עזה, שיבואו לאחר מכן, יאירו באור חדש את סוגיית התמרון הכל כך קשה וכואבת, את האויב האכזר שמולו אנו נלחמים ומה משמעותו של חמאס בתוך עזה עבור התושבים . והכי חשוב — כיצד נכפה על דור חדש של לוחמים, כזה שנהגנו לכנותו מפונק ומאוהב במסכים, להילחם עד טיפת הדם האחרונה ולהכריע כל קרב . באותה שבת שחורה, עם ישראל חווה טבח, הרס וחורבן אדיר . מדינה שלמה נכנסה לחרדה קיומית, אך במקביל לכך זכינו לראות כאן דור שהתעשת
|
|