|
|
עמוד:13
צעדים ראשונים | 13 מתוך חייהם של יצורים הולכים על שתיים, נושמים וחושבים שצחקו, בכו, חיו ומתו . רציתי ללמוד איך המדענים מחלצים מידע מהעצמות העתיקות הללו . רציתי לספר סיפורים מבוססי ראיות על אבות אבותינו . רציתי להיות פליאואנתרופולוג . קצת יותר משנה אחרי שעמדתי לצד לורה מקלאצ'י על בימת ההרצאות במוזיאון, התחלתי את לימודי לתואר שני במעבדה שלה לפליאואנתרופולוגיה באוניברסיטת בוסטון, ולאחר מכן באוניברסיטת מישיגן . כיום אני מלמד בחוג לאנתרופולוגיה בדארטמות קולג' שביערות ניו המפשייר ונוסע מדי פעם לאפריקה לצורך המחקר שלי . זה 20 שנה כמעט אני מחפש אחר מאובנים במערות בדרום אפריקה ובשממות העתיקות של אוגנדה וקניה . חפרתי ברחבי האפר הגעשי בלייטולי שבטנזניה בחיפוש אחר טביעות רגל נוספות של אבותינו הקדמונים שהלכו זקוף על שתי רגליים לפני מיליוני שנים . צפיתי מקרוב בשימפנזים בבית הגידול הטבעי שלהם ביערות הגשם הטרופיים . כמו כן בחנתי מקרוב, במוזיאונים שונים באפריקה, מאובני רגליים וכפות רגליים של אבותינו הקדמונים וקרוביהם שנכחדו . כל אלה עוררו בי מחשבות ותהיות . תהיתי בנוגע למוחותינו הגדולים, תרבותנו המפותחת והידע הטכנולוגי שלנו . תהיתי בנוגע לשאלות הבאות : מדוע אנו מדברים ? מדוע דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד אחד, והאם כך היה תמיד ? מדוע הלידה קשה כל כך לנשים, ולעתים אף מסוכנת ? תהיתי בנוגע לטבע האנושי, ואיך זה שאנחנו צדיקים ברגע אחד ואלימים במשנהו . אך השאלה העיקרית שהעסיקה אותי היא מדוע בני האדם הולכים על שתי רגליים ולא על ארבע . כשהרהרתי בכל הסוגיות האלה, הבנתי שהן בעצם קשורות זו לזו, ומה שעומד בבסיסן הוא אופן התנועה הייחודי שלנו . ההליכה על שתיים היתה שער הכניסה שלנו לרבות מהתכונות שהפכו אותנו לבני אנוש . זהו סימן ההיכר שלנו . כדי להבין את הקשרים האלה, אנו זקוקים לַגישה לחקר העולם הטבעי המבוססת על שאלות ועל ראיות שאימצתי אל לבי מגיל שש — המדע . סיפור זה מתאר כיצד הפכה אותנו ההליכה הזקופה לבני אנוש .
|
|