|
|
עמוד:7
את השלטון לידי האוכלוסיה המקומית שהוא הב < א, שהוא בחר, והיא תהווה גורם לאומי בלתיערבי באזור, ותקיים קשר עם הגורמים המערביים על חשבון הצרכים והמאוויים של הגורם הערבי . אם יש דבר אוניברסלי ב"מזרח הערבי", גם בעומק הזמן וגם לרוחב השטח הרי הוא התפיסה שבאזור הזה, רק הריבונות הערבית היא לגיטימית . נראה שתפיסה זו משותפת לכל הגורמים החשובים לכל אורך התקופה שעליה אנחנו מדברים . הקמתה של ריבונות, ולו בסיס ריבוניבכוח ) מה שאנחנו קראנו "בית לאומי" ( שאינו ערבי שיוציא את הארץ מן האופי הערבי האינהרנטי של האזור הייתה תופעה בלתינסבלת בעיני האוכלוסיה המקומית . ניתן היה לגייס חלקים נרחבים של האוכלוסיה הערבית שמחוץ לפלסטין, לצורך המאבק בציונות, על בסיס לאומי ובמידה ידועה אף על בסיס אסלאמי . כחומרת האתגר כן חומרת המענה : האתגר הציוני נתפס כאתגר קיומי לערבים כל עוד קיימת הציונות, כל עוד היא מצליחה, כל עוד היא שולטת בטריטוריה יש איום קיומי על הלאומיות הערבית בפלסטין בפרט ובאזור בכלל . כיוון שהציונות נתפסת כאתגר כזה הרי צריך לעקור אותה מן השורש . עם התופעה הזאת אין בסיס לפשרה, כי לא ניתן להגיע לפשרה עם סכנה לעצם קיומה של הלאומיות הפלסטינית והערבית . התנועה הלאומית הפלסטינית קמה בסוף העשור השני של המאה הנוכחית על יסוד ההנחה, שניתן להקים את הבית הפלסטיני רק על חורבותיו של המפעל הציוני . אין זו התנועה היחידה שהתחילה את קיומה מתוך תפיסה אבסולוטיסטית כזאת, שניתן להשיג את ההישגים של תנועה אחת רק על חורבותיה של תנועה אחרת . בכך אין "חוד . מה שמעניין כאן, ובמידה רבה מכתיב את המציאות עד עצם היום הזה, היא הדבקות בתפיסה הזאת הנראית בעליל כבלתי ניתנת למימוש, לפחות לא בעתיד הקרוב ביותר . מן השלבים הראשונים בולט חוסר הנכונות אפילו לפשרות טקטיות . ) בשלב מאוחר יותר כבר היו מוכנים לפשרות, אבל באותה תקופה עדיין לא ( . ההנחה שהינחתה את השיקול הלאומי הייתה שכל פשרה טקטית, אפילו היא דרושה לצורך השגת המטרה האסטרטגית, עלולה להתמסד באופן כזה ששוב לא יהיה ניתן לחזור ממנה, ועל כן צריך לדבוק בתפיסה האבסולוטיסטית, גם כאשר ברור שהיא אינה ניתנת למימוש . ההכרה שהפלסטינים בכוחם הם אינם מסוגלים לממש את עקירת המפעל הציוני מהשורש, התחילה להתגבש בקרב חלק מן ההנהגה הפלסטינית כבר בשנות השלושים ושיכנעה רבים בקרב ההנהגה הזאת בשנות הארבעים . אולם אף על פי שהולך ומתברר שהתופעה הציונית אינה אפיזודה חולפת שאפשר להתעלם ממנה או פשוט למחוק אותה, המסקנה המתבקשת שצריך לשנות את המטרה אינה מתקבלת . מה שמתקבל הוא תפיסה המכירה בעובדה שלא ניתן להשיג את המטרה כאמצעים העומדים באותו שלב לרשות התנועה הלאומית הפלסטינית, ולכן יש לשנותם . לשון אחר ממשיכים לדבוק במטרה של עקירת המפעל הציוני מן השורש כתנאי הכרחי להקמת המפעל הערבי פלסטיני, אך מגיעים למסקנה שמכיוון שהתנועה הלאומית הפלסטינית בכוחותיה היא אינה מסוגלת לממש את מטרתה, הרי יש לגייס לצורך זה כוחות אחרים שיסייעו לה . אפשר לקבוע שגורלה של התנועה הלאומית הפלסטינית הוכתב, לפחות לכמה עשרות שנים על ידי המסקנה הזו והשלכותיה .
|
|