|
|
עמוד:10
אילוץ אחר שקשור לאותה המסכת הוא הניסיון להשיג הכשר אסלאמי, להוכיח שהעלוו < ם הם בסופו של דבר מוסלמים מן השורה ושמותר ולגיטימי למוסלמים לחיות במסגרת משטר עלווי . יש שתי דוגמאות לניסיון זה . האחת היא הפנייה אל האימאם השיעי הלבנוני מוסה שאבו, בשנות ה ,70 והניסיון להשיג ממנו לגיטימציה באמצעות הכרה שלו בעלווים בלבנון כחלק מן העדה השיעית . אם העלווים בלבנון הם שיעים מן השורה, הרי גם העלווים בסוריה יכולים להיות שיעים מן השורה . בסוף שנות השבעים נעשה ניסיון הרבה יותר רציני, והוא כריתת הברית עם איראן, שיש להם מניעים שונים, אבל בין השאר קיים הרצון ליהנות מזיוו של האייטולה . כלומר, אם המנהיג המוסלמי המובהק, האייטולה חומייני, מוכן לקבל את סוריה כבעלת ברית, ברור שמדובר במשטר מוסלמי כשר . והאייטולה עצמו הוא אמביוולנטי . אוסיף ואומר שהוא אף פעם לא עשה לאסד את החסד שהוא כל כך רוצה בו, להזמינו לבקר באיראן, כדי שיוכל ליהנות עוד יותר מן הלגיטימציה הזאת . אילוץ נוסף הוא האילוץ הכלכלי . סוריה נזקקה כל השנים לסיוע מהחוץ . היא השיגה את הסיוע הכלכלי ממדינות הנפט ומרכיב חשוב של המדיניות האזורית של סוריה כוון ליצור איום כלפי מדינות הנפט . וכאן פעלה הטכניקה האופיינית למשטרו של אסד לגבי חלוקת התפקידים . כלומר, אסד יכול היה לחייך כלפי מדינות הנפט, ובו בזמן מילא עבדול חלים חדאם את תפקידו של האיש הרע המאיים על מדינות הנפט ושליטיהן . ערב הסעודית והמדינות הקטנות ממנה ידעו שעל מנת לקנות את רצונה הטוב של סוריה יש לשלם מחיר כלכלי . היום נוצר המצב הפרדוכסלי שבו גדל הצורך בסיוע ואילו היכולת להעניק סיוע מצד מדינות הנפט נפגמה עקב ירידת המחירים . אם להידרש לפסגת עמאן, אין לי ספק שהחלק הבלתי גלוי של דינמיקת הפסגה היה הסיוע הכספי שהובטח לסוריה תמורת נכונותה לבוא לפסגה ולהסכים לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם מצרים וכן להסכים להחלטה המגנה את איראן, בעלת בריתה של סוריה . אין בטקסט של ההודעה המשותפת שום דבר המאזן, מבחינתה של סוריה, את הוויתורים האלה, ולכן אנחנו צריכים לחפש את האיזון בתחום הסיוע הכלכלי . אינני יודע מה הם הסכומים שעליהם מדובר . אני סבור, שהיום מדובר בסכומים קטנים בהרבה מסכומי העתק של מאות המיליונים שבהם היה מדובר בשנות השבעים . 10
|
|